שיעור 316, ספר תהילים, פרק ע, א-ג

(א) לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר׃

(ב) אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃

(ג) יֵבֹ֣שׁוּ וְיַחְפְּרוּ֮ מְבַקְשֵׁ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּֽלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָֽעָתִֽי׃

פרק ע

הלשון במזמור זה היא כנוסח חמשת הפסוקים האחרונים שבמזמור מ', וכן התחלת המזמור הבא (ע"א) דומה לנוסח שלשת הפסוקים הראשונים שבמזמור ל"א, והטעם לכך, כי המזמורים הללו, מ' ול"א, התייסדו על ידי דוד בצעירותו, בהיותו נרדף על ידי אויביו, והמזמורים הללו, ע' וע"א, התייסדו על ידו בזקנותו, בעת שברח מפני אבשלום, ובאותו זמן הזכיר את חסדי ה' הראשונים עמו (ולכן בפסוק הראשון כאן אמר 'להזכיר'), ומבקש שכשם שהושיעו ה' בצעירותו, כך יושיענו עתה בזקנותו, כי גם עתה הוא זקוק לניסים כאלו:

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד, לְהַזְכִּיר – מזכיר את נוסח התפילה שהתפלל בצעירותו, בבורחו מפני אויביו, וזו התפילה שהובאה לעיל בסיום מזמור מ' (פסוקים י"ד-י"ח).

(ב) אֱלֹהִים, בוא לְהַצִּילֵנִי מיד הרוצים להורגני, יְיָ לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה, להצילני משאר פגעי הזמן.

(ג) ועל ידי ישועתך ועזרתך יֵבֹשׁוּ מעצמם וְיַחְפְּרוּ מאחרים כל מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי – הרוצים להרוג אותי, יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי, שהם השונאים אותי בסתר ורוצים שתבוא עלי רעה, הגם שאינם עושים לי דבר בפועל.