שיעור 333, ספר תהילים, פרק עג, ז-י

(ז) יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָֽ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב׃

(ח) יָמִ֤יקוּ ׀ וִֽידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ׃

(ט) שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּֽהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ׃

(י) לָכֵ֤ן ׀ יָשׁ֣וּב עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ׃

(ז) אמנם, אף שגאוותם מסתירה את החמס שלהם, אך אותו "שִׁית חָמָס" שלהם יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ – ניכר כאילו הוא יוצא מתוך הַחֵלֶב והשומן שבעיניהם, כי כל מה שיראו בעיניהם, יחמסו ויעשקו אותו, אמנם מוסיף ואומר שעינים אלו של הרשעים, עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב, כלומר עיניהם רואות ונוטלות יותר ממה שהלב שלהם חומד ורוצה ('משכיות' מלשון "שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה", דברים שהלב מצייר ומשתוקק אליהם), כי רוב בני האדם מתאוים בליבם ליותר ממה שהם רואים ומשיגים, כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים, ואילו הרשעים הללו משיגים כל כך הרבה טובה, יותר מכדי תאוותם, ולכן מתאר שעיניהם חומדות ונוטלות בחמס ובגזל יותר ממה שליבם משתוקק ורוצה.

(ח) ונראה הדבר בעיני בני אדם כאילו כוחם גדול גם נגד גזירת שמים, כי כאשר יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק – ראוי שֶׁיִמַק בשרם וימותו בַּדֶּבֶר מחמת הרעה של העושק שלהם ('וִידַבְּרוּ' מלשון 'דֶּבֶר'), כך כביכול מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ – בשמים יכריזו ויאמרו כך, אך אותם רשעים לא יפחדו מגזירה זו.

(ט) וכביכול הרשעים שַׁתּוּ – ישימו בַשָּׁמַיִם את פִּיהֶם, להכריז שם בהיפך ממה שאמרו במרום, וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ – ולשון הרשעים היא זו שתקבע את מה שאכן יהיה בארץ, וכביכול האמירה שלהם תקיפה וחזקה יותר ממה שגזרו עליהם במרום, והצלחתם נמשכת.

(י) ומחמת כן אומרים הרשעים, לָכֵן, כיון שמה שהכריזו עלינו במרום לא התקיים, וזה סימן שגם שם אין שולטים עלינו להענישנו, יָשׁוּב עַמּוֹ הֲלֹם – קוראים הם ל'עמו של המרום', כלומר לעם ישראל השומע בקול ה', לשוב אלינו, לשמוע בקולינו ולעשות מעשים רעים, ולא לעשות מצוות ומעשים הטובים כפי שהצטוו עליהם ממרום, ומבטיחים להם הרשעים שעל ידי זה, וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ – תשיגו הצלחה גדולה בעולם הזה, וכאילו תקבלו השפעה של מים מלאים ממעיינות ההצלחה, ותשתו אותם עד תמציתם.