שיעור 342, ספר תהילים, פרק עד, ח-י

(ח) אָֽמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָֽׂרְפ֖וּ כָל־מֽוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃

(ט) אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה׃

(י) עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃

(ח) ולא רק שהצליחו במעשיהם להחריב את המקדש, אלא שנשאר החורבן גם שנים רבות לאחר מכן, עד אשר אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד – גם נכדיהם אמרו בליבם, כי הם שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ – את כל המקומות בארץ שבהם היה ה' נועד לישראל ומשרה את שכינתו.

(ט) ואף נראה כדבריהם, כי השראת השכינה בארץ היתה ניכרת על ידי הניסים והנפלאות שה' היה עושה לישראל, ואילו עתה אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ. וכן היתה מתגלית הנהגת ה' הגלויה על ידי שפע הנבואה שהיה ה' משפיע על הנביאים, ואילו עתה אֵין עוֹד נָבִיא. וכן היתה השכינה מתגלית באמצעות רוח הקודש, ואילו עתה וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ ברוח הקודש עַד מָה – מאומה.

(י) ואם לא למענינו, עשה למען כבוד שמך, כי עַד מָתַי, אֱלֹהִים, יְחָרֶף צָר בגלוי, יְנָאֵץ האוֹיֵב בסתר את שִׁמְךָ, האם ראוי שיהיה הדבר לָנֶצַח.