שיעור 35, מגילת קהלת, פרק ז, כו-כט
כו וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַֽחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃ כז רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָֽמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן׃ כח אֲשֶׁ֛ר עוֹד־בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֨לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃ כט לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָֽאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃
(כו) מבאר עתה שחייב האדם לעסוק במצוות המעשיות שנכתבו בתורה, וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה – את החומריות, שהיא רעה בעצמותה, אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ, כי החומריות מתאווה תמיד אל הרע, אֲסוּרִים יָדֶיהָ – ידיה קשורות מלעשות מצוות, ורק מי שהוא טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הוא אשר יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ, וכיון שהמצוות המעשיות הן המכניעות את החומר, צריך האדם להתחזק בעשיית מצוות אלו.
(כז) רְאֵה זֶה מָצָאתִי, אָמְרָה (נפשו המשכלת של) קֹהֶלֶת, מצוה שציווני ה', שהיא אַחַת לְאַחַת – מצוה אחת שעיקרה עבור תכלית אחרת, וכגון הציווי על המלך שלא להרבות סוסים, שתכליתה היא כדי שלא להשיב את העם מצרימה, לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן, שאפילו אם עבר על הציווי, ולא נגרמה התוצאה, וכגון שהרבה סוסים ולא השיב את העם למצרים, גם בזה צריך לתת חשבון לפני ה', כי אף זה אסור, ולכן צריך לימוד רב וזהירות גדולה בקיום המצוות.
(כח) ומוסיף על כך ואומר, אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי לבחון את הדבר, אם אוכל לעשות את הדבר שהזהירה עליו התורה בלי שאבוא לידי העבירה שמחמתה באה האזהרה, כי הרביתי סוסים והייתי בטוח בעצמי שלא אשיב את העם למצרים, וכן הרביתי נשים והייתי בטוח שלא יסירו את לבבי, וְלֹא מָצָאתִי, כי לבסוף עברתי גם על התוצאה שמפניה הזהירה התורה, ולכן צריך זהירות רבה גם בדברים אלו, שהזהירה עליהם התורה מחמת שהם גורמים לדבר אחר. ומבאר את הטעם לכך, כי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, כלומר השכל העיוני של האדם, יתכן למצוא אחד מאלף שלא תהיה לו שום נטיה אל החומר והרע, וְאִשָּׁה – אבל החומר עצמו, שלא תהיה לו שום נטיה אל הרע, בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, ולכן צריך האדם שמירה מרובה לעסוק במצוות המעשיות, כי הם המכניעות את החומר, ועל ידי שהוגה בתורה מיישר את השכל, ולא יעסוק כלל בחקירות וחכמות חיצוניות אלא יסמוך על הקבלה.
(כט) ואל תתמה מדוע ברא ה' את האדם מחומר גרוע כל כך, הנוטה כולו אל הרע, לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי, שאין זו קושיה, אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, כי נתן לו את המצוות המעשיות המכניעות את החומר ומזככות אותו, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ לעשות דברים אחרים, המביאים עליהם חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים, שצריכים הם לתת חשבון על מעשיהם, שהפכו את הטוב לרע, אך אם היו מקיימים את המצוות המעשיות כפי שנצטוו עליהם, היה גם החומר משתנה לטוב.
