שיעור 372, ספר תהילים, פרק עח, מ-מב

(מ) כַּ֭מָּה יַמְר֣וּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר יַֽ֝עֲצִיב֗וּהוּ בִּֽישִׁימֽוֹן׃

(מא) וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיְנַסּ֣וּ אֵ֑ל וּקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל הִתְוֽוּ׃

(מב) לֹֽא־זָכְר֥וּ אֶת־יָד֑וֹ י֗֝וֹם אֲֽשֶׁר־פָּדָ֥ם מִנִּי־צָֽר׃

(מ) ומלבד הדברים הללו, כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר – כמה פעמים המרו את פיו במדבר, בחטא העגל, במחלוקת קרח, בבית פעור ועוד, דרך מרי ומרד, יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן – וכמה העציבוהו בטענותיהם מחמת שהיו בישימון, שזו לשון שממה עצומה שהיתה שם, יותר מסתם מדבר, והתלוננו על חסרון מים ואוכל.

(מא) וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל – ובטענות אלו שבו מפעם לפעם לנסות את ה', אם יוכל למלא את כל בקשותיהם, וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ – כאילו התוו קו סביבו, למדוד את כוחו ויכולותיו, כי לא האמינו עדיין שכוחו אינו מוגבל, וללא תכלית.

(מב) לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ וגבורתו, באותו יוֹם עצמו אֲשֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר, כי תיכף לאחר שהוציאם ממצרים שכחו את נפלאותיו וחשבו שאין בכוחו לעשות ניסים נוספים, וכמו שנאמר להלן (ק"ו ז') "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף".