שיעור 39, ספר דניאל, פרק ד, יד-טו

יד בִּגְזֵרַ֤ת עִירִין֙ פִּתְגָמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין שְׁאֵֽלְתָ֑א עַד־דִּבְרַ֡ת דִּ֣י יִנְדְּע֣וּן חַ֠יַּיָּא דִּֽי־שַׁלִּ֨יט עִלָּאָ֜ה בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֗א וּלְמַן־דִּ֤י יִצְבֵּא֙ יִתְּנִנַּ֔הּ וּשְׁפַ֥ל אֲנָשִׁ֖ים יְקִ֥ים עֲלַֽהּ׃ טו דְּנָה֙ חֶלְמָ֣א חֲזֵ֔ית אֲנָ֖ה מַלְכָּ֣א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֑ר וְאַ֨נְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֜ר פִּשְׁרֵ֣א ׀ אֱמַ֗ר כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י ׀ כָּל־חַכִּימֵ֣י מַלְכוּתִ֗י לָֽא־יָכְלִ֤ין פִּשְׁרָא֙ לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי וְאַ֣נְתְּ כָּהֵ֔ל דִּ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בָּֽךְ׃

(יד) בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא – הוצאת הדין אל הפועל תהיה על ידי ה'עירין', שהם המלאכים הממונים על עשיית גזר הדין, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא – והם קיבלו את הדבר באמירת ה'קדישין', שהם המלאכים הגבוהים מהם, שגם הם שאלו את הדבר מה' יתברך, שציוה על הדבר. וטעם הגזירה, עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא – כדי שיידעו בני האדם החיים בעולם, דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא – שה' העליון שולט במלכות האנשים, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ – ויתן את המלכות למי שירצה, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ – עד שלבסוף יחזיק במלכות הארץ הקדושה 'שפל אנשים', וזו האבן שהוזכרה בחלום הראשון של נבוכדנצר, וזהו מלך המשיח.

(טו) סיים נבוכדנצר ואמר לדניאל, דְּנָה חֶלְמָא חֲזֵית אֲנָה מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר – זהו החלום שחלמתי, אני, המלך נבוכדנצר, כלומר, כיון שחלום של מלך אינו חלום רגיל אלא מראה על ענין כללי הנוגע לכל מלכותו, וכל שכן אני, המולך על כל העולם, בודאי חלומי מורה על ענין גדול, וְאַנְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּר פִּשְׁרֵא אֱמַר – ואתה, דניאל, אמור את פתרון החלום, והראיה לכך שאין זה חלום פשוט, כָּל קֳבֵל דִּי כָּל חַכִּימֵי מַלְכוּתִי לָא יָכְלִין פִּשְׁרָא לְהוֹדָעוּתַנִי – מאחר וכל חכמי מלכותי לא יכלו לומר לי את פתרון החלום, וְאַנְתְּ כָּהֵל – ורק אתה יכול לדעת את פתרונו, דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ – כיון שיש בך רוח אלהים קדושים, ומכח זה בידך לדעת ענינים גדולים הנוגעים אל הכלל.