שיעור 394, ספר תהילים, פרק פג, א-ד

(א) שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף׃

(ב) אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ אַל־תֶּֽחֱרַ֖שׁ וְאַל־תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל׃

(ג) כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֽ֭וֹיְבֶיךָ יֶֽהֱמָי֑וּן וּ֝מְשַׂנְאֶ֗יךָ נָ֣שְׂאוּ רֹֽאשׁ׃

(ד) עַֽל־עַ֭מְּךָ יַֽעֲרִ֣ימוּ ס֑וֹד וְ֝יִתְיָֽעֲצ֗וּ עַל־צְפוּנֶֽיךָ׃

פרק פג

מזמור זה נאמר גם הוא בזמנו של יהושפט מלך יהודה, כאשר באו בני מואב ועמון להלחם בו, ויהושפט התפלל וקרא לכל העם לצום, "וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי, מִן בְּנֵי אָסָף, הָיְתָה עָלָיו רוּחַ ה' בְּתוֹךְ הַקָּהָל. וַיֹּאמֶר, הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט, כֹּה אָמַר ה' לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה, כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים" (דברי הימים ב', כ' י"ד-ט"ז), ושם מתואר איך לאחר מכן נלחמו הגויים איש ברעהו, והרגו זה את זה, על ידי המהומה שהטיל ה' ביניהם:

(א) שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.

(ב) אֱלֹהִים, אַל דֳּמִי לָךְ – אל תידום, ואל תניח מלעשות את מעשיך שהיית עושה עד עתה, שהושעת את ישראל בכל עת, אַל תֶּחֱרַשׁ מלענות את המענה הראוי, וְאַל תִּשְׁקֹט מלעשות את המעשה הראוי, אֵל.

(ג) ומבאר מהו המענה שצריך ה' לענות, כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ הם אלו אשר יֶהֱמָיוּן, והמייתם היא עליך, ולכן ראוי שתענה להם תשובה, וּמְשַׂנְאֶיךָ, העושים רעות בפועל, נָשְׂאוּ רֹאשׁ לעשות את זממם, וכיון שבאו להילחם בך, אל תשקוט מלהלחם נגדם.

(ד) עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד – מה שהם מערימים סוד על ישראל, זהו מצד שהם עמך, וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ – ועיקר עצתם, ותכלית מגמתם, היא על עניני האלוהות הצפונים והנסתרים, כי הם מכחישים את יחודך ואת השגחתך הפרטית והמיוחדת על ישראל, ורוצים הם לבטל מישראל את קיום התורה והמצוות.