שיעור 4, ספר שופטים, פרק א, כז-לו

כז וְלֹֽא־הוֹרִ֣ישׁ מְנַשֶּׁ֗ה אֶת־בֵּית־שְׁאָ֣ן וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ֮ וְאֶת־תַּעְנַ֣ךְ וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ֒ וְאֶת־יֽוֹשְׁבֵ֨י ד֜וֹר וְאֶת־בְּנוֹתֶ֗יהָ וְאֶת־יֽוֹשְׁבֵ֤י יִבְלְעָם֙ וְאֶת־בְּנֹתֶ֔יהָ וְאֶת־יֽוֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־בְּנוֹתֶ֑יהָ וַיּ֨וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ כח וַֽיְהִי֙ כִּֽי־חָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הֽוֹרִישֽׁוֹ׃ כט וְאֶפְרַ֨יִם֙ לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּגָ֑זֶר וַיֵּ֧שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ בְּגָֽזֶר׃ ל זְבוּלֻ֗ן לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יֽוֹשְׁבֵ֣י קִטְר֔וֹן וְאֶת־יֽוֹשְׁבֵ֖י נַֽהֲלֹ֑ל וַיֵּ֤שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִי֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַיִּֽהְי֖וּ לָמַֽס׃ לא אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹֽשְׁבֵ֣י עַכּ֔וֹ וְאֶת־יֽוֹשְׁבֵ֖י צִיד֑וֹן וְאֶת־אַחְלָ֤ב וְאֶת־אַכְזִיב֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֔ה וְאֶת־אֲפִ֖יק וְאֶת־רְחֹֽב׃ לב וַיֵּ֨שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּ֖י לֹ֥א הֽוֹרִישֽׁוֹ׃ לג נַפְתָּלִ֗י לֹֽא־הוֹרִ֞ישׁ אֶת־יֹֽשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֨מֶשׁ֙ וְאֶת־יֹֽשְׁבֵ֣י בֵית־עֲנָ֔ת וַיֵּ֕שֶׁב בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיֹֽשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֨מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת הָי֥וּ לָהֶ֖ם לָמַֽס׃ לד וַיִּלְחֲצ֧וּ הָֽאֱמֹרִ֛י אֶת־בְּנֵי־דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי־לֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק׃ לה וַיּ֤וֹאֶל הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַר־חֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית־יוֹסֵ֔ף וַיִּֽהְי֖וּ לָמַֽס׃ לו וּגְבוּל֙ הָֽאֱמֹרִ֔י מִֽמַּעֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑ים מֵֽהַסֶּ֖לַע וָמָֽעְלָה׃

֍           ֍            ֍

(כז) והנה אף על פי שראו שבט יוסף שה' עמם, עד ששומרים מועטים הצליחו להוריש עיר גדולה, בכל זאת לא המשיכו שבטי מנשה ואפרים בכיבוש הארץ, וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ, וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ, וְאֶת יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ, וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ, וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ, וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת.

(כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל, ואז בודאי יכלו להורישם לגמרי, כמצוות התורה, מכל מקום לא עשו כן, אלא וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ.

(כט) וְאֶפְרַיִם גם הוא לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר, ואפילו לא הטילו עליו מיסים, אלא וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ [-בקרב שבט אפרים] בְּגָזֶר, בברית אחים, נגד ציווי התורה שלא לכרות להם ברית.

(ל) וכן זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן, וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל, וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, וַיִּהְיוּ לָמַס.

(לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ, וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וְאֶת אַחְלָב, וְאֶת אַכְזִיב, וְאֶת חֶלְבָּה, וְאֶת אֲפִיק, וְאֶת רְחֹב.

(לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כי הכנעניים היו הרוב בנחלת שבט אשר, עד שהיה נחשב שאשר הוא המועט היושב בתוך הכנעניים המרובים, כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ.

(לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ, וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת, וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כי גם בחלק נפתלי היו הכנעניים הרוב, וישבו אנשי נפתלי ביניהם, וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת לבדם הָיוּ לָהֶם לָמַס – העלו להם מיסים.

(לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה, כִּי לֹא נְתָנוֹ [-לא הניחו האמוריים לבני דן] לָרֶדֶת לָעֵמֶק.

(לה) וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס – אחר כך העיזו האמוריים יותר והתחילו לעלות לנחלת דן אל ההר ולדוחקם משם, בְּאַיָּלוֹן, וּבְשַׁעַלְבִים, ולא הצליחו אנשי דן לבדם לגרשם, עד שהגיע שבט יוסף לעזור להם, וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף, וניצחו את האמוריים, והיה להם להבין מכך שאין להם להניחם בחיים, שהרי הם מתגרים בהם מלחמה, בכל זאת לא הורישום לגמרי, וַיִּהְיוּ לָמַס – רק לקחו מהם מיסים.

(לו) ולא זו בלבד שלא הורישום, אלא ציינו את הגבול ביניהם, כמו שני עמים הכורתים ברית ומניחים גבול ביניהם, וּגְבוּל הָאֱמֹרִי היה מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים, מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה.