שיעור 432, ספר תהילים, פרק פט, נא-נג

(נא) זְכֹ֣ר אֲ֭דֹנָי חֶרְפַּ֣ת עֲבָדֶ֑יךָ שְׂאֵתִ֥י בְ֝חֵיקִ֗י כָּל־רַבִּ֥ים עַמִּֽים׃

(נב) אֲשֶׁ֤ר חֵֽרְפ֖וּ אֽוֹיְבֶ֥יךָ ׀ יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר חֵֽ֝רְפ֗וּ עִקְּב֥וֹת מְשִׁיחֶֽךָ׃

(נג) בָּר֖וּךְ יְהוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃

(נא) מוסיף לבקש שיגאל אותנו ה' מהגלות בעבור שמו המחולל בגוים, ואומר, זְכֹר, אֲדֹנָי, חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ – מה שמחרפים אותנו הגוים על כך שאנו עובדים אותך, שְׂאֵתִי בְחֵיקִי חֶרְפַּת כָּל רַבִּים עַמִּים – אני כביכול נושא בחיקי את חרפתם של העמים הרבים המבזים אותנו.

(נב) אמנם באמת אין החרפה עלינו, אלא אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ, יְיָ, כלומר, סיבת החרפה היא כיון שהם אויבים שלך, הכופרים באלוהותך. אמנם חוזר ומנחם את עצמו, כי בכך אֲשֶׁר חֵרְפוּ ידעתי כי אלו הם עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ, כלומר, הַגְדָלַת החירוף על ידי הגוים זהו האות לכך שקרבים עקבותיו של מלך המשיח.

(נג) בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן, כי בודאי ישמור הבטחתו ואמונתו לנצח, ויתקיימו כל דבריו.