שיעור 48, ספר דברי הימים א, פרק י, א-יד

א וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחֲמ֣וּ בְיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֤נָס אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר גִּלְבֹּֽעַ׃ ב וַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אַֽחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל וְאַֽחֲרֵ֣י בָנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶת־יֽוֹנָתָ֧ן וְאֶת־אֲבִֽינָדָ֛ב וְאֶת־מַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל׃ ג וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ עַל־שָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֖הוּ הַמּוֹרִ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֖חֶל מִן־הַיּוֹרִֽים׃ ד וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ אֶל־נֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָבֹ֜אוּ הָֽעֲרֵלִ֤ים הָאֵ֨לֶּה֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃ ה וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא־כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּם־ה֛וּא עַל־הַחֶ֖רֶב וַיָּמֹֽת׃ ו וַיָּ֤מָת שָׁאוּל֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֔יו וְכָל־בֵּית֖וֹ יַחְדָּ֥ו מֵֽתוּ׃ ז וַ֠יִּרְאוּ כָּל־אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר־בָּעֵ֨מֶק֙ כִּ֣י נָ֔סוּ וְכִי־מֵ֖תוּ שָׁא֣וּל וּבָנָ֑יו וַיַּֽעַזְב֤וּ עָֽרֵיהֶם֙ וַיָּנֻ֔סוּ וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽם׃ ח וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים לְפַשֵּׁ֖ט אֶת־הַֽחֲלָלִ֑ים וַֽיִּמְצְא֤וּ אֶת־שָׁאוּל֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו נֹֽפְלִ֖ים בְּהַ֥ר גִּלְבֹּֽעַ׃ ט וַיַּ֨פְשִׁיטֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־רֹאשׁ֖וֹ וְאֶת־כֵּלָ֑יו וַיְשַׁלְּח֨וּ בְאֶֽרֶץ־פְּלִשְׁתִּ֜ים סָבִ֗יב לְבַשֵּׂ֛ר אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֖ם וְאֶת־הָעָֽם׃ י וַיָּשִׂ֨ימוּ֙ אֶת־כֵּלָ֔יו בֵּ֖ית אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְאֶת־גֻּלְגָּלְתּ֥וֹ תָֽקְע֖וּ בֵּ֥ית דָּגֽוֹן׃ יא וַֽיִּשְׁמְע֔וּ כֹּ֖ל יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים לְשָׁאֽוּל׃ יב וַיָּקוּמוּ֮ כָּל־אִ֣ישׁ חַיִל֒ וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־גּוּפַ֣ת שָׁא֗וּל וְאֵת֙ גּוּפֹ֣ת בָּנָ֔יו וַיְבִיא֖וּם יָבֵ֑ישָׁה וַיִּקְבְּר֨וּ אֶת־עַצְמֽוֹתֵיהֶ֜ם תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ בְּיָבֵ֔שׁ וַיָּצ֖וּמוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ יג וַיָּ֣מָת שָׁא֗וּל בְּמַֽעֲלוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר מָעַ֣ל בַּֽיהוָ֔ה עַל־דְּבַ֥ר יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־שָׁמָ֑ר וְגַם־לִשְׁא֥וֹל בָּא֖וֹב לִדְרֽוֹשׁ׃ יד וְלֹֽא־דָרַ֥שׁ בַּֽיהוָ֖ה וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיַּסֵּב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לְדָוִ֖יד בֶּן־יִשָֽׁי׃

֍              ֍            ֍

פרק י (א) כהקדמה לסיפור המלכת דוד על ישראל, מבאר הכתוב כיצד אבדה המלכות לשאול המלך: וּפְלִשְׁתִּים נִלְחֲמוּ בְיִשְׂרָאֵל, וַיָּנָס אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ.

(ב) וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחֲרֵי בָנָיו, וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת יוֹנָתָן, וְאֶת אֲבִינָדָב, וְאֶת מַלְכִּישׁוּעַ, שלשת בְּנֵי שָׁאוּל.

(ג) וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל שָׁאוּל, לאחר שנהרגו בניו, וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת, וַיָּחֶל [-ויפחד שאול] מִן הַיּוֹרִים.

(ד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו, שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה ומלבד זאת שבודאי יהרגוני, וְהִתְעַלְּלוּ בִי קודם לכן, ומוטב שאהרג עכשיו, ולא לאחר שיתעללו בי. וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו לעשות כן, כִּי יָרֵא מְאֹד. וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ, אך עדיין לא מת, אלא נעשה גוסס, והנער העמלקי גמר את הריגתו, כמבואר בספר שמואל ב' (א י).

(ה) וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל, וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל הַחֶרֶב, וַיָּמֹת.

(ו) וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, וְכָל בֵּיתוֹ – כל אנשיו, יַחְדָּו מֵתוּ.

(ז) וַיִּרְאוּ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּעֵמֶק [-בעמק יזרעאל] כִּי נָסוּ כל ישראל, וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו, וַיַּעַזְבוּ את עָרֵיהֶם, וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם.

(ח) וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים מבגדיהם, וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ.

(ט) וַיַּפְשִׁיטֻהוּ, וַיִּשְׂאוּ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת כֵּלָיו, וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב, לְבַשֵּׂר אֶת עֲצַבֵּיהֶם [-אליליהם], וְאֶת הָעָם.

(י) וַיָּשִׂימוּ אֶת כֵּלָיו של שאול בבֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ תָקְעוּ בֵּית דָּגוֹן.

(יא) וַיִּשְׁמְעוּ כֹּל אנשי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל.

(יב) וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל, וַיִּשְׂאוּ אֶת גּוּפַת שָׁאוּל, וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו, וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה, וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה בְּיָבֵשׁ, וַיָּצוּמוּ שִׁבְעַת יָמִים.

(יג) וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּיהוָה, עַל דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר, וְגַם הלך לִשְׁאוֹל בָּאוֹב, לִדְרוֹשׁ.

(יד) וְלֹא דָרַשׁ בַּיהוָה, וַיְמִיתֵהוּ ה', וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי.