שיעור 484, ספר תהילים, פרק קב, טז-יט

(טז) וְיִֽירְא֣וּ ג֭וֹיִם אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וְֽכָל־מַלְכֵ֥י הָ֝אָ֗רֶץ אֶת־כְּבוֹדֶֽךָ׃

(יז) כִּֽי־בָנָ֣ה יְהוָ֣ה צִיּ֑וֹן נִ֝רְאָ֗ה בִּכְבוֹדֽוֹ׃

(יח) פָּ֭נָה אֶל־תְּפִלַּ֣ת הָֽעַרְעָ֑ר וְלֹֽא־בָ֝זָ֗ה אֶת־תְּפִלָּתָֽם׃

(יט) תִּכָּ֣תֶב זֹ֭את לְד֣וֹר אַֽחֲר֑וֹן וְעַ֥ם נִ֝בְרָ֗א יְהַלֶּל־יָֽהּ׃

(טז) וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְיָ – ה'גוים', שהם הפחותים שבאומות העולם, לא תהיה השכלתם מספיקה להבחין בכבוד ה', אלא יתייראו משמו המתפרסם למרחקים, וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ, שהם משכילים יותר, ישיגו אֶת כְּבוֹדֶךָ.

(יז) ומבאר את שני הדברים, הגוים ישמעו כִּי בָנָה יְיָ את צִיּוֹן באותות ובמופתים, ומלכי הארץ ישיגו יותר, בעת שיבנה ה' את בית המקדש, ונִרְאָה שם בִּכְבוֹדוֹ.

(יח) חוזר המשורר, העני, המתפלל תפילה זו, ואומר כלפי עצמו, הגם שאני עצמי כבר לא אזכה לראות בישועה וגאולה זו, בכל זאת אני בוטח בקבלת תפילתי, כי ה' פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר – הערירי, היחיד, המתפלל בבדידות, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם של הרבים, כי בשנים אלו של הגלות ה' מקבל את כל התפילות, בין של היחיד ובין של הרבים, ושומר אותם ליום מועד שבו תבוא הגאולה, בזכות תפילות אלו.

(יט) וה' מצוה על מלאכיו עושי דברו ליטול את התפילה הזו שמתפללים לפניו בעת הגלות על הגאולה, ותִּכָּתֶב תפילה זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, הוא דור הגאולה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ – שאז יברא ה' את העם מחדש באופן שעם זה יהלל את שם ה'.