שיעור 5. שיר השירים, פרק א, ז-ח

 הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃ ח אִם־לֹ֤א תֵֽדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָֽרֹעִֽים׃

(ז) כיון שאין נפש שלמה יכולה לדבוק עתה בה' בהידבקות שלימה של נשיקות פיו, מבקשת הנפש מה', הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, כיצד אוכל להשכיל ולהשיגך על ידי כוחות העיון והחכמה, ומפרשת הנפש את שתי ההנהגות העיקריות שבהן מנהיג ה' את הבריאה, ורוצה להשיג את שתיהן, ועל כך אומרת, אֵיכָה תִרְעֶה, שזהו משל להנהגה הבאה מכח השגחה פרטית, כרועה המוביל את צאנו למקומות מרעה, ונותן לכל אחד כפי רצונו וצרכיו, וכך בהנהגה זו משפיע ה' לכל אחד שפע פרטי כראוי לו, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם, שזהו משל להנהגה הבאה בזמן שאין העולם ראוי להנהגה פרטית, ואז ה' מנהיגם בדרכי הטבע והמזלות, וכפי שעדרי הצאן הרובצים בצהרים אינם מקבלים מזון חדש מהרועה, אלא ניזונים ממה שהיה שם מכבר, כך מקבלים האנשים את השפע באותו זמן מהכוחות המוטבעים בעולם מתחילת בריאתו, ולא נוסף להם שפע חדש, וקודם שתסיים הנפש את ענין ההנהגה הזו, מוסיפה ואומרת במאמר מוסגר, שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה – מדוע אהיה מכוסה ועטופה בענן וערפל בתוך סתרי הגוף, והרי הנפש היא בת השמים וטבעה להיות משכלת ויודעת, ומסיימת את דרך ההנהגה בדרכי הטבע, שהיא עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ, כלומר, שבאותו זמן אין ה' מנהיג בעצמו את העולם, אלא משפיע את הדברים דרך הכוחות של השרים העליונים, כפי שהטביע בכוחם, וכפי שה' מצוה עליהם בכל עת.

(ח) משיב לה ה' ואומר, אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, נפש שלמה, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, כיצד להשיג את מציאות ה', הרי זה כיון שבאמת לא ניתן להשיג על ידי השכל לבדו את מציאות ה', אלא רק על ידי ההתבוננות במעשי ה' בעולם ניתן להכיר את מידותיו ודרכיו, ולכן צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן – ראי את הבריות המונהגות על ידי ה', כי בהתבוננות בדרך שבה מנהיג ה' את בריותיו ניכרים העקבות של החסד והרחמים, החכמה והיכולת, ומתוך כך ניתן להכיר את מי שאמר והיה העולם, הכרה שכלית. אך מוסיף ה' ואומר לנפש שלמה, צריכה את להזהר שהיצר וכוחות הגוף לא ימנעו ממך את ההתבוננות השכלית בענינים אלו, והעצה לזה, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ – תשתדלי שאת, הנפש, תהיי ה'רועה', המנהיגה את כל כוחות החיים שבך (וגם לענין רְעִיָה זו תתבונני בעקבי הצאן שלי, כלומר, כפי שה' מנהיג את העולם כולו באופן המוליך אל דרך הטוב והאושר, כך תנהיגי את כוחות החיים שבגוף אל התכלית הטובה), וּרְעִיָה זו תהיה עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים האחרים, כי אין הנפש לבדה יכולה להנהיג לבד את כל הכוחות, ובהכרח יהיו תחתיה רועים נוספים, שהם כוחות הדמיון והתאוות ודומיהם, אך כל הכוחות הללו יהיו תחת רְעִיָיתָה של הנפש הרוחנית העליונה.