יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 56, מסכת יבמות, פרק רביעי

הגמרא ממשיכה לדון בענין דומה, בולד של מי שחציו עבד: שָׁלְחוּ לֵיהּ בְּנֵי – שלחו שאלה זו בני המקום ששמו בֵּי מִיכְסָא, לְרָבָא, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, מִי שֶׁחֶצְיו עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, וכגון שהיה שייך לשני אנשים בשותפות, ואחד מהם שחררו, הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, הַוָּלָד מַהוּ, האם כשר הוא או לא. שָׁלַח לְהוּ – שלח להם רבא תשובה לשאלתם, הַשְׁתָּא – עתה, כיצד אתם מסתפקים בכך כלל, והרי בְּעֶבֶד כֻּלּוֹ, אָמַרְתָּ שהולד כָּשֵׁר, כדברי רבי יוחנן לעיל, אם כן בְּעֶבֶד חֶצְיוֹ – במי שרק חציו עבד, מִיבַּעְיָא – וכי יש מקום להסתפק בכך שהולד כשר.
דוחה הגמרא את דברי רבא, אָמַר רַב יוֹסֵף, מָרָא דִּשְׁמַעְתָּא מַנּוּ – מי הוא 'בעל השמועה', שאמר הלכה זו שגוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר, הרי זהו רַב יְהוּדָה, וְהָאֲמַר – והרי אמר רַב יְהוּדָה עצמו, מִי שֶׁחֶצְיו עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, ונולד ולד מאותה ביאה, אוֹתוֹ וָלָד אֵין לוֹ תַּקָּנָה, ומשמע שהוא פסול. ולכאורה דין זה קשה, כמו שתמה רבא, וכי יתכן שביאת מי שחציו עבד תהיה גרועה יותר מביאת מי שרק חציו עבד, וְאַסִּיקְנָא – והסיקה הגמרא בביאור הדין, כִּי אִיתְּמַר דְּרַב יְהוּדָה – דין זה של רב יהודה נאמר באופן זה, כְּגוֹן שֶׁבָּא אותו חצי עבד עַל אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנִּמְצָא צַד חֵרוּת שֶׁבּוֹ, שהוא חצי ישראלי, מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, והרי זו כביאת אדם מישראל על אשת איש, שהולד ממזר, ומצד זה חמור הוא יותר מביאת עבד גמור, שכיון שאין קדושין תופסים בו כלל אין הולד ממנו ממזר, אבל זה שרק חציו עבד, אותו צד בן חורין שבו גורם לכך שיהיה הולד ממנו ממזר, כדין ישראל הבא על אשת איש. אמנם אם היה הוא ממזר גמור, היה מותר הוא בממזרת, אך עתה שרק חציו בן חורין, הרי אותו ולד חציו ממזר וחציו אינו ממזר, ואסור הוא בישראלית משום צד ממזרות שבו, ואסור בממזרת מצד חצי הכשרות שבו, ולכן אמר עליו רב יהודה שאין לו תקנה.
הגמרא מביאה הלכה בענין ולד של בת ישראל מביאת גוי: רַב אַשִּׁי אַכְשֶׁרֵיהּ – הכשירו לְרַב מָרִי בַּר רָחֵל, שנולד מביאת גוי על אמו הישראלית, וּמַנְּיֵּיהּ בְּפוּרְסֵי דְבָבֶל – ומינה אותו להיות מהגבאים שבבבל הממונים על ישראל, וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר מַר בדרשת הפסוק (דברים יז טו) 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ', כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים – כל מינויים שאתה ממנה לֹא יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, ואילו הוא בנו של גוי היה, מכל מקום כֵּיוָן דְּאִימֵּיהּ – שאימו היתה מִיִּשְׂרָאֵל, 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' קָרֵינָא בֵּיהּ – הרי הוא נחשב 'מקרב אחיך', וניתן למנותו לשררה על הציבור.
עַבְדֵּיהּ – עבדו הכנעני דְּרַב חִיָּיא בַּר אַמִּי, אַטְבְּלַהּ לְהַהִיא עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים לְשֵׁם אִינְתְּתָא – הטביל אשה גויה על דעת שתהיה אשתו, וההטבלה היתה לטהרה מטומאת נדה, ולא לשם גירות, אָמַר רַב יוֹסֵף, יָכִילְנָא לְאַכְשׁוֹרֵי בָּהּ וּבִבְרַתָּהּ – יכול אני להכשיר אותה ואת בתה לישראל, אף שלא טבלה בפירוש לשם גירות. וביאר את דבריו, בָּהּ – היא עצמה מותרת, כִּדְרַב אַסִּי, דְּאָמַר לגבי מעשה דומה [שיובא להלן] מִי לֹא טָבְלָה לְנִדָּתָהּ – וכי לא טבלה לשם טהרה מנידתה, וכיון שטבלה טבילה שנוהגות בה רק בנות ישראל, הרי זו כטבילת גירות. בִּבְרַתָּהּ – ואף את בתה ניתן להכשיר, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, הַוָּלָד כָּשֵׁר, וכיון שאמה ישראלית, וכפי שהתבאר שטבילתה לנידתה הועילה לה לשם גירות, ממילא גם בתה כשרה, הגם שהיא נולדה מביאת עבד.
מביאה הגמרא מעשה בענין דומה, שעליו אמר רב אסי את עיקר דינו: הַהוּא דַּהֲווֹ קָרוּ לֵיהּ בַּר אֲרַמַּיְיתָא – מעשה באדם שהיו מכנים אותו 'בן גויה', כיון שלא טבלה אמו לשם גירות. אָמַר רַב אַסִּי, מִי לֹא – וכי לא טָבְלָה אמו לְנִדָּתָהּ, וטבילה זו שהיא מנהג בנות ישראל מועילה כטבילת גירות.
מעשה נוסף: הַהוּא דַּהֲווֹ קָרוּ לֵיהּ בַּר אֲרַמָּאֵי – מעשה באדם שהיו מכנים אותו 'בן גוי', כיון שלא טבל אביו לשם גירות. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מִי לֹא טָבַל לְשֵׁם קֶרְיוֹ – וכי לא טבל אביו כדי להטהר מטומאת קרי, וכיון שטבל טבילה זו שנוהגים בה רק ישראל, הרי זו כטבילה המועילה לשם גירות.
מוסיף הרי"ף בביאור דינים אלו: סוּגְיָא דִּשְׁמַעְתָּא הָכֵין הוּא – כך היא סוגיית הגמרא בענין זה, וְאִי קַשְׁיָא לָךְ – ואם יקשה לך על דינים אלו הַהִיא – אותה הלכה דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר, גֵּר הבא להתגייר צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה שיראו את מעשה הגירות, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, כיון שלשון 'מִשְׁפָּט' כְּתִיב בֵּיהּ – נאמרה בגירות, שנאמר (במדבר טו טז) 'תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם', ויש ללמוד מכך שגירות היא כדין תורה, המצריך שלשה דיינים, וְקַיְימָא לָן דְּהִלְכְתָא הִיא – ומקובל בידינו שכן היא ההלכה, ואם כן כיצד הועילה טבילת האשה לנידותה וטבילת האיש לקריו, והרי לא היו שם שלשה דיינים שיקבלוהו כגר, לֹא קַשְׁיָא – אין זו קושיא, כיון דהָא דְּרַב אַסִּי וּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שאמרו שטבילות אלו מועילות, דִּיעֲבַד הוּא – אמרו כן רק בדיעבד, דְּלֹא פָּסְלִינַן לִבְרֵיהּ – שאין פוסלים את הבן של אותה אשה או אותו איש, הוֹאִיל וְטָבַל לְשׁוּם קֶרְיוֹ, דְּאִי לַאו גִּיּוֹרָא הוּא – שאם לא היה גר, לֹא הֲוָה טָבַל לְשֵׁם קֶרְיוֹ. וְהָא – ואילו דין זה דְרַבִּי יוֹחָנָן, שגר צריך שלשה, נאמר רק לְכַתְּחִלָּה, דְּלֹא נָהֲגִינַן בֵּיהּ מִנְהַג גֵּר – שאין נוהגים בו מנהג גירות, וְלֹא מַנְסְבִינַן לֵיהּ בַּת יִשְׂרָאֵל – ואין משיאים לו בת ישראל, עַד דְּטָבֵיל – עד שיטבול בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?