עתה מבארת הגמרא את טעם תקנת חכמים ששייך 'מאמר' ו'גט' ביבמה, הגם שמן התורה אין קידושין וגירושין אלו שייכים בה כלל: מַאי טַעֲמָא אַמוּר רַבָּנָן – מה הטעם לכך שאמרו חכמים גֵּט בִּיבָמָה מְהַנֵּי – מועיל, מִשּׁוּם דִּמְהַנֵּי בְּעָלְמָא – כיון שבסתם אשה מועיל גט להוציאה, דְּאִי אָמַרְתְּ לֹא מְהַנֵּי – ואם תאמר שאין גט מועיל ביבמה כלל, ורשאי לייבמה לאחר שנתן לה גט, אָמְרֵי – יאמרו בני אדם בטעות, הרי גֵּט מיועד לְהוֹצִיא אשה מבעלה, וַחֲלִיצָה מועילה לְהוֹצִיא יבמה מזיקת היבם, וּמִדְּגֵט לֹא מְהַנֵּי חֲלִיצָה נַמֵּי לֹא מְהַנְיָא – ומכך שאין גט מועיל ביבמה, כך גם חליצה אינה מועילה בה להפקיע את זיקתה, וְאָתֵי לְמִיבְעַל אַחַר חֲלִיצָה – ויבא היבם לייבם את יבמתו לאחר שחלץ לה, והדבר אסור, שנאמר (דברים כה ט) 'כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', ודרשו חכמים, כיון שלא בנה, אלא חלץ, שוב לא יבנה.
ממשיכה הגמרא ומבארת, וּמַאי טַעֲמָא אַמוּר רַבָּנָן – ומה הטעם לכך שאמרו חכמים מַאֲמָר בִּיבָמָה מְהַנֵּי – שמועיל מאמר ביבמה לאוסרה על שאר האחים, ולהצריכו גט אם אינו רוצה לייבמה, מִשּׁוּם דִּמְהַנֵּי בְּעָלְמָא – כיון שקדושין מועילים בסתם אשה פנויה, וְאִי אָמַרְתְּ לֹא מְהַנֵּי – ואם תאמר שביבמה אין הקדושין מועילים, אָמְרֵי – יאמרו בני אדם בטעות, הרי מַאֲמָר לִקְנוֹת – קדושין מועילים להכניס אשה לרשות האדם, וּבִיאָה מועילה לִקְנוֹת ביבמה, וּמִדְּמַאֲמָר לֹא קָנֵי – ומכך שמאמר אינו מועיל לקנות ביבמה, בִּיאָה נַמִּי לֹא קָנְיָא – גם ביאה אינה קונה בה, וְאָתִי לְמִיבְעַל אַחַר בִּיאָתוֹ עַל צָרָתָהּ – ויבא לבעול את אשת המת אחרי שכבר ייבם את צרתה, והדבר אסור, שנאמר (דברים כה ט) 'כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', ודרשו חכמים שרק בית אחד יכול הוא לבנות, והיינו שיכול הוא לייבם רק אחת מנשות המת, ולא יותר.
וּמַאי טַעְמָא אַמוּר רַבָּנָן – ומה הטעם לכך שאמרו חכמים הַאי בִּיאָה פְּסוּלָה יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם – שאם בא היבם על יבמתו ביאה פסולה יש אחריה חליצה, ומבארת הגמרא מהי ביאה פסולה, וּכְדִתְנַן – וכפי ששנינו במשנה, נָתַן היבם גֵּט וְאחר כך בָעַל, צְרִיכָה היבמה גֵּט נוסף וַחֲלִיצָה, ואין די בחליצה ככל יבמה, אלא יש צורך בגט כאילו התייבמה, וּתְנָן נַמִּי – ועוד שנינו במשנה, עָשָׂה היבם מַאֲמָר בְּזוֹ – באחת מנשות המת, וּבָעַל לְזוֹ – ובא על אחרת מנשות המת, צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִּיטִּין וַחֲלִיצָה, כלומר, שתיהן צריכות לקבל גט, אחת למאמרה ואחת לביאתה, ובנוסף לכך צריך אחד האחים לחלוץ לאחת מהן, כדי להפקיע את זיקתן לגמרי, ועל כל פנים מוכח שאחרי ביאה פסולה יש צורך בחליצה, ואין אומרים שאותה ביאה הפקיעה את הזיקה לגמרי. מבארת הגמרא, אִי בִּיאָה אַחַר הַגֵּט הִיא – באופן שהיתה הביאה אחרי הגט, הגם שמן התורה הועילה ביאה זו בתורת יבום, ופקעה הזיקה מכל נשות המת, ואשה זו עצמה שבא עליה נפטרת בגט ככל אשה, ואינה צריכה חליצה, מכל מקום אמרו חכמים שאין נשות המת מותרות עד שיחלוץ אחי המת לאחת מהן, וכן אשה זו עצמה אינה נפטרת בגט אלא זקוקה גם לחליצה, גְּזֵירָה היא שגזרו בבִּיאָה אַחַר הַגֵּט, מִשּׁוּם בִּיאָה אַחַר חֲלִיצָה, שיחשבו בני אדם שכשם שביאה לאחר הגט מועילה לייבם, כך ביאה אחר חליצה מועילה, ובאמת ביאה אחר חליצה אינה כלום, שהרי פקעה זיקתה לגמרי. וְאִי בִּיאָה אַחַר מַאֲמָר הִיא – אם אחד האחים עשה מאמר באחת מנשות המת, ואח נוסף בא על אותה אשה או על אשה אחרת מנשות המת, גם בזה גזרו חכמים שיש צורך בגט וחליצה, גְּזֵירָה בִּיאָה אַחַר מַאֲמָר, מִשּׁוּם בִּיאָה אַחַר בִּיאָה, שיחשבו בני אדם שכשם שלאחר מאמר באחת מהן מועילה ביאה באשה שניה, כך לאחר ביאה באחת מהן תועיל ביאה באשה שניה, ובאמת אחרי שבא היבם על אחת מנשות המת התקיימה מצוות יבום ופקעה הזיקה משאר נשות המת, והרי הן אסורות עליו מן התורה.
ממשיכה הגמרא ומבררת: וּמַאי טַעְמָא אָמוּר רַבָּנָן – ומה הטעם לכך שאמרו חכמים הַאי חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם – שלאחר חליצה פסולה [והיינו חליצה שנעשתה לאחר גט או לאחר מאמר] אי אפשר לעשות מאמר או לתת גט לאשת המת השלישית, ואם עשה כן אין בכך כלום, ואינו נאסר בקרובותיה של השלישית, כְּדִתְנַן – וכפי ששנינו במשנה, נָתַן גֵּט לאחת, וְחָלַץ לשניה, וזו חליצה פסולה, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, ואינו יכול לקדש או לגרש את השלישית, ומדוע לא גזרו גם בזה, שאם עשה מאמר או נתן גט לשלישית, יש צורך בחליצה. מבארת הגמרא, מַאי לִיגְזוֹר – איזו גזירה שייכת כאן, אם תאמר לִיגְזוֹר חֲלִיצָה אַחַר הַגֵּט מִשּׁוּם חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה – שיגזרו חכמים באופן שנתן גט לאחת וחלץ לשניה, משום מקום שחלץ לאחת ואחר כך חלץ לשניה, והרי לא יתכן לומר כן, כָּל הָכִי תַּחֲלֹץ וְתֵיזִיל – הרי אין כל חשש שתחלוץ כמה פעמים, שהרי אין בכך כל תועלת לאחי המת, ומדוע שיעשו כן (נמוקי יוסף) [ויש מפרשים מה איכפת לנו שתחלוץ כמה שתרצה, והרי אין בכך נזק (רש"י)]. וממשיכה הגמרא, לִיגְזוֹר חֲלִיצָה אַחַר מַאֲמָר – ואם תאמר שיגזרו בחליצה שנעשתה לאחר מאמר, שלא תועיל ללא גט, מִשּׁוּם חֲלִיצָה שנעשתה אַחַר בִּיאָה, מחשש שיטעו ויסברו שכשם שחליצה מועילה אחר מאמר, כך היא מועילה אחר ביאת יבום, ויטעו לחשוב שיבמה שכנסה אחד האחים יוצאת בחליצה, ולפי האמת צריכה היא גט ככל אשה, אף לכך אין לחשוש, אַטּוּ חֲלִיצָה אַחַר מַאֲמָר מִי לֹא בָּעֵי גֵּט לְמַאֲמָרוֹ – וכי בחליצה שנעשתה לאחר מאמר אין צורך בנוסף לחליצה גם בגט, כדי לפטור את המאמר שנעשה, אם כן ידעו הכל שגם בחֲלִיצָה שאַחַר בִּיאָה נַמִּי בָּעִינַן – גם כן יש צורך בגֵּט לְבִיאָתוֹ, ולא יחשבו שנפטרת היא בחליצה בלבד [ואף שבמאמר יש צורך בגט רק מדרבנן, ובביאה יש צורך בגט מדאורייתא, סוף סוף לא יטעו להתירה ללא גט].
שיעור 63, מסכת יבמות, פרק שלישי
"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי...
חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה."
(ספר יוחסין)
