יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 65, מסכת יבמות, פרק חמישי

הגמרא מביאה ברייתא בענין דרך עשיית מאמר ביבמה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, כֵּיצַד עושה היבם מַאֲמָר, נוֹתֵן לָהּ [-ליבמתו] כֶּסֶף, אוֹ שְׁוֵה כֶּסֶף. מבאר הרי"ף, וְהַאי – וברייתא זו, אַלִּיבָּא – לשיטתם דְּבֵית שַׁמַּאי, הסוברים (קדושין ב.) שקידושין טעונים דינר או שוה דינר, אֲבָל לְבֵית הִלֵּל, הסוברים שסתם קדושין בפרוטה או בשוה פרוטה, הוא הדין ביבמה, שנוֹתֵן לָהּ פְּרוּטָה, וּשְׁוֵה פְּרוּטָה.
מוסיף הרי"ף, וּשְׁטָר כְּתוּבַּת יְבָמִין כֵּיצַד – מה הוא נוסח כתובה שכותב היבם ליבמתו, אֲנִי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי, קִבַּלְתִּי פְּלוֹנִית יְבִמְתִּי עָלַי לְזוּנָהּ, וּלְפַרְנְסָהּ כָּרָאוּי, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ [-דמי כתובתה, למקרה של מיתת הבעל או שיגרשנה] עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. וְאִם לֵית לָהּ מֵרִאשׁוֹן – ואם הראשון לא הניח נכסים שתוכל לגבות כתובתה מהם, תִּקְּנוּ לָהּ רַבָּנָן כתובה חדשה מִשֵּׁנִי, ככל אדם הנושא אשה, וכפי שתקנו לכל אשה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו של בעלה לְהוֹצִיאָהּ.

משנה
נָתַן אחד מאחי המת גֵּט ליבמתו, וְאחר כך עָשָׂה מַאֲמָר באותה יבמה עצמה, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט ליבמתו, וְאחר כך בָּעַל, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה, והיינו כיון שמן התורה חל היבום [שהרי מן התורה אין הגט והמאמר כלום] וצריכה גט ככל אשה נשואה, וצריכה גם חליצה, כיון שביאה זו פסולה היא, שנעשתה לאחר גט, וביאה פסולה אינה קונה אותה לגמרי, וצריכה חליצה להפקיע את שארית זיקתה. נָתַן גֵּט ליבמתו, וְחָלַץ, אף על פי שחליצה פסולה היא, שהרי אחרי שנתן לה גט אינו יכול לייבמה, וחליצה בזמן שאי אפשר לייבם זו חליצה פסולה, מכל מקום אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, שאם אחרי החליצה קידשה או עשה בה מאמר, לא תפסו בה קידושין כלל, כיון שהיא אסורה עליו באיסור לא תעשה שנאמר (דברים כה ט) 'כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', ודרשו חכמים, כיון שלא בנה, אלא חלץ, שוב לא יבנה, ולכן אינה צריכה ממנו גט, ובגמרא יבואר כדעת מי סוברת משנתנו.

גמרא
אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, משנה זוֹ, האומרת שלאחר חליצה אין קדושין תופסים ביבמה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא היא, דְּאָמַר, אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיְּיבֵי לַאוִין, ולכן יבמה זו האסורה עליו באיסור לאו, אין קידושיו תופסים בה, ואם קידשה אינה צריכה ממנו גט. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, ומבאר הרי"ף, כְּלוֹמַר, שֶׁאִם חָזַר וְקִדְּשָׁהּ אַחַר חֲלִיצָה, צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כיון שלדעת חכמים קידושין תופסים בחייבי לאוין. מסייעת לכך הגמרא מברייתא, תַּנְיָא נַמִּי הָכִי – שנינו כן אף בברייתא, אָמַר רַבִּי, אֵין דְבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִין אֶלָּא לְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה חַלּוּצָהּ כְּעֶרְוָה – היה משווה את דין החלוצה, האסורה בלאו, לדין ערוה שיש בה כרת, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, שאם קידשה אחר יבום, צריכה גט. מוסיף רבי את דעתו, וַאֲנִי אוֹמֵר, אֵימָתַי סוברים חכמים שיש לאחר חליצה אפשרות לקדש את החלוצה, בִּזְמַן שֶׁקִּדְּשָׁהּ לְשֵׁם אִישׁוּת, וּכְנָסָהּ לְשֵׁם אִישׁוּת, והרי זה ככל אדם המקדש אשה האסורה עליו באיסור לא תעשה, שקדושיו חלים. אֲבָל קִדְּשָׁהּ לְשֵׁם יַבְמוּת, וּכְנָסָהּ לְשֵׁם יַבְמוּת, שהיה סבור שעדיין היא זקוקה ליבום, ואמר לה הרי את מקודשת לי [בכסף זה] בזיקת יבום, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם – אין קידושין אלו שלאחר חליצה חלים כלל, כיון שקידושי טעות אלו, שהרי לאחר החליצה אין זיקה כלל.
הגמרא מביאה מחלוקת בדינו של רבי: תַּנְיָא אִידָךְ – שנינו בברייתא אחרת, הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ, רַבִּי אוֹמֵר, הדין תלוי באופן הקידושין, שאם קִדְּשָׁהּ לְשֵׁם אִישׁוּת, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, כיון שקדושין תופסים בחייבי לאוין, ואם קדשה לְשֵׁם יַבְמוּת, אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, כיון שקדושי טעות הם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין שֶׁקִּדְּשָׁהּ לְשֵׁם אִישׁוּת, ובֵּין שֶׁקִּדְּשָׁהּ לְשֵׁם יַבְמוּת, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. וְהָא נַמִּי דִּתְנַן – וגם דין זה ששנינו במשנה, אֲבָל לֹא לְאַחַר בְּעִילָה כְּלוּם, וּתְנָן נַמִּי – ושנינו גם במשנה אחרת הַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בִּתְחִלָּה [-לפני חליצה או גט] אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, שאם קידש את צרת יבמתו אין זה כלום, אַלִּיבָּא דְּהַאי תַּנָּא הִיא – היינו לשיטת תנא זה, שאין קדושין תופסים באשה האסורה על האדם, אֲבָל לְרַבָּנָן, הסוברים שקידושין תופסים בכל הנשים האסורות מלבד חייבי כריתות, הַבְּעִילָה נַמִּי יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם – אף אחרי שייבם אחת מנשות אחיו, קדושין תופסים בשאר נשותיו, והיינו כְּגוֹן שְׁתֵּי יְבָמוֹת מִבַּיִת אֶחָד שֶׁנָּפְלוּ לִשְׁנֵי אַחִין, וּבָא אֶחָד מֵהֶן עַל אַחַת, וְחָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וְקִדֵּשׁ אֶת צָרָתָהּ, אף שהיא אסורה עליו, מכל מקום חלו קדושיו וצְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, דְּקַיְימָא לָן – שהרי מקובל בידינו דְּחַיְּיבֵי עֲשֵׂה הִיא – שהיבמה הנוספת אסורה על אחי המת באיסור עשה, כִּדְאָמַר בְּפֶרֶק קַמָא, אִתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְחָזַר הוּא אוֹ אֶחָד מִן הָאַחִין וּבָא עַל צָרָתָהּ, פְּלִיגֵי בָּהּ – נחלקו בהלכה זו רַב אַחָא וְרַבִינָא, חַד מהם אָמַר, עובר בַּעֲשֵׂה, כיון שנאמר (דברים כה ט) 'כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', ודרשו חכמים שרק בית אחד אפשר לבנות, וממילא אחרי שייבם אחד האחים את אחת מנשות המת, אסור לבנות בית נוסף על ידי יבום אשה נוספת של המת, והרי זה לאו הנלמד ממצוות עשה, שדינו כמצוות עשה. וְחַד מהם אָמַר, בְּכָרֵת, כיון שכל אשת אח שלא במקום מצוה יש בה חיוב כרת, וממילא צרת היבמה שכבר אין בה מצוות יבום, וכמו שנלמד מהפסוק, חוזר דינה להיות ככל אשת אח שלא במקום מצוה, שהיא בכרת [אמנם דעת החולק היא שמיד כשמת האח ונפלו כל נשותיו ליבום, פקע איסור הכרת של אשת אח, ולאחר שהתייבמה אחת מהם נוצר איסור חדש הבא מכח עשה, אבל איסור אשת אח שיש בו כרת כבר התבטל, ואינו חוזר שוב], וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו דְּכָל הֵיכָא דִּפְלִיגֵי – שבכל מקום שנחלקו רַב אַחָא וְרָבִינָא, הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּקֵל, ואף כאן יש לפסוק כדברי המיקל, שאין צרת היבמה אסורה על היבם אלא באיסור עשה, ולא באיסור שיש בו כרת, ולכן קדושין תופסים בה, וּכְבָר בָּרֵירְנָא לָהּ בְּפֶרֶק קַמָא – וכבר ביררנו דינים אלו בפרק ראשון.

הַאי פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי וְרַבָּנָן בְּהַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ קָא טָרֵינָן בִּגְמָרָא לְפָרוֹשֵׁי טַעְמַיְיהוּ וְאִיתְּמְרוּ בָּהּ כַּמָּה מֵימְרֵי וְחַד מִינַּיְיהוּ מֵימְרָא דְּרַב שְׁרַבְיָא דְּאָמַר בַּחֲלִיצָה פְּסוּלָה קָא מִיפַּלְגִי דְּרַבִּי סָבַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה פּוֹטֶרֶת וְרַבָּנָן סָבְרִי אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. וְקַשְׁיָא לְהוּ לְרַבְּוָואתָא הֵיכִי אָמְרוּ רַבָּנָן חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת וְהָא כּוּלֵיהּ פִּירְקִין חֲלִיצָה פְּסוּלָה פּוֹטֶרֶת דִּתְנַן אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם וְעוֹד אִי לֹא מִיפַּטְּרָה בחליצה פסולה במאי קא מיפטרה וְקָא פְּרִישׁוּ לָהּ פֵּרוּשֵׁי דְּלֹא מִסְתַּבְּרֵי דְּכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכֵי וּלְהָכִי לֹא כָּתְבִינַן לְהוּ וַאֲנָן פָּרֵישְׁנָא לָהּ פֵּירוּשָׁא בְּרִירָא וּנְהִירָא וְהָכֵין פֵּירוּשָׁהּ רַב שְׁרַבְיָא סָבַר דְּרַבִּי וְרַבָּנָן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא מִיפַּלְּגִי דְּאִיפַּלְּגוּ בָּהּ בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה אַחִין דְּמַאן דְּאָמַר הָכָא אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת סָבַר לָהּ כְּרַב דְּאָמַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה צְרִיכָה לַחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִין וְכֵיוָן דִּצְרִיכָה לַחֲזוֹר עַל כָּל הָאַחִין אִם חָזַר וְקִדְּשָׁהּ לְשֵׁם יַבְמוּת קֹדֶם חֲלִיצַת אַחִין צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט דְּהָא עֲדַיִן אֲגִידָא בָּאַחִים וְלֹא אִיפַּטְּרָא בְּהַהִיא חֲלִיצָה פְּסוּלָה לְגַמְרֵי וּמַאן דְּאָמַר פּוֹטֶרֶת סָבַר לָהּ כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִין דְּלֹא בַּעְיָא חֲלִיצָה מְעוּלָּה (מִכּוּלָּם) אֶלָּא לְמִיפְּטַר צָרָה אֲבָל נַפְשָׁהּ פָּטְרָה וְכֵיוָן דְּפָטְרָה נַפְשָׁהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִין אִם חָזַר וְקִדְּשָׁהּ לְשָׁם יַבְמוּת אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט דְּהָא קָא פָּרְחָה מִינַּהּ זִקַּת יְבָמִין וְאִידְּחַיָא לָהּ מֵהַהִיא בֵּיתָא לְגַמְרֵי הַאי פֵּירוּשָׁא דְּהַאי מֵימְרָא דְּרַב שְׁרַבְיָא בְּלֹא קוּשְׁיָא וּבְלֹא סָפֵק.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?