שיעור 66, ספר שופטים, פרק יז, טו-יז

טו וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֵ֚יךְ תֹּאמַ֣ר אֲהַבְתִּ֔יךְ וְלִבְּךָ֖ אֵ֣ין אִתִּ֑י זֶ֣ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וְלֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּֽחֲךָ֥ גָדֽוֹל׃ טז וַ֠יְהִי כִּֽי־הֵצִ֨יקָה לּ֧וֹ בִדְבָרֶ֛יהָ כָּל־הַיָּמִ֖ים וַתְּאַֽלְצֵ֑הוּ וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ לָמֽוּת׃ יז וַיַּגֶּד־לָ֣הּ אֶת־כָּל־לִבּ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מוֹרָה֙ לֹֽא־עָלָ֣ה עַל־רֹאשִׁ֔י כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים אֲנִ֖י מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֑י אִם־גֻּלַּ֨חְתִּי֙ וְסָ֣ר מִמֶּ֣נִּי כֹחִ֔י וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּכָל־הָֽאָדָֽם׃

֍           ֍            ֍

(טו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אֵיךְ תֹּאמַר לי אֲהַבְתִּיךְ, וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי בדבריך במה תאסר לענותך, וכדי שלא יחשוד בה שידה עם שרי פלשתים, הפסיקה לשאול אותו במה ייאסר, וחזרה לשאלתה הראשונה, וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל, וכאילו רצונה רק לדעת ולהכיר את טבעו ותכונותיו, ולא שכוונתה לאוסרו.

(טז) וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים, וַתְּאַלְצֵהוּ – דחקה אותו בהנהגתה, וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת.

(יז) וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, והשיב לה על שתי השאלות, וַיֹּאמֶר לָהּ, סוד כוחי הוא כיון שמוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי, והוסיף לומר לה במה ייאסר, אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם [ובפעמים הקודמות דקדק לומר לה 'והייתי כאחד האדם', והיינו כמיוחד שבבני אדם, וכעת, שאמר לה את האמת, אמר 'והייתי ככל האדם'].

(יח) וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, והבינה זאת מכך שהשיב לה על שתי השאלות, ואם היה רוצה לכזב לה היה משיב רק על השאלה במה כוחו גדול, שזהו מחמת נזירותו, וגם אם היתה מגלחת אותו לא היה נתפס כשקרן, כי היה יכול לומר לה שכיון שלא גילח את עצמו מרצונו לכן לא סר כוחו, אך הוא אמר לה 'וגולחתי' וסר ממני כוחי, ומשמעות הדברים היא שגם אם יגולח שלא מדעתו יסור כוחו, ולכן האמינה לדבריו, וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, לֵאמֹר, עֲלוּ הַפַּעַם, כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ, וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם.