יב עֹשֵׂ֥ה אֶ֨רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחָכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃ יג לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֨יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּֽעֲלֶ֥ה נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹֽצְרֹתָֽיו׃יד נִבְעַ֤ר כָּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־צוֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃ טו הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַֽעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃
֍ ֍ ֍
(יב) ה' הוא שעֹשֵׂה את כל האֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל, שזהו המקום שיושבים בו בני אדם,בְּחָכְמָתוֹ, שיהיה ראוי למושבם, וימצאו בו כולם את צרכיהם, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה מעל הארץ את השָׁמָיִם.
(יג) וחכמתו והשגחתו הפרטית של ה' נראים בעיקר בירידת הגשמים, לְקוֹל המפרסם את השגחת ה' בעולם, הוא תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, כלומר, בהתקבצות אדי המים באויר העולם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים – עננים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה – בזמן שצריך הגשם לרדת, יתהוו הברקים, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו – על ידי הוצאת יסוד הרוח מהעננים, ירדו הגשמים.
(יד) נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת – כל בני האדם אינם יכולים להבין ולדעת את סודות ומהלכי הבריאה, ועל ידי שתלו את הדברים בכוחות עליונים ונעלמים הגיעו לעבודה זרה, אבלהֹבִישׁ כָּל צוֹרֵף מִפָּסֶל – יתביישו כל עובדי הפסילים, כי בזמן שיתפללו אליהם שיורידו גשמים, יראו וידעו כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ [-הפסל שלו], ומה שיבטיחו נביאי הפסלים בשמם לא יתקיים, וְלֹא רוּחַ בָּם – אין בהם אפילו רוח מועטה של חיים או חכמה.
(טו) ואפילו כוחות טבעיים סגוליים, כמו הכח שיש במגנט וכדומה, גם זה אין בהם, כי הֶבֶלהֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים. ומלבד זאת, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ לגמרי, ואז יתברר לעיני כל שאינם כלום.
