שיעור 9. שיר השירים, פרק ב, א-ג
פרק ב א אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָֽעֲמָקִֽים׃ ב כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַֽחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃ ג כְּתַפּ֨וּחַ֙ בַּֽעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃
פרק ב (א) אומרת הנפש עתה, בזמן שאקבל את השפע הרוחני מאת ה', אֲנִי דומה לחֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, הפותחת פרחיה כלפי השמש המאירה, ואז היא נראית ביופיה והדרה, כך כאשר זורחת שמש ה' על הנפש להשפיע עליה שפע רוחני, תתראה הנפש בכל הוד תפארתה, אולם לאחר מכן, כאשר אשוב אל מאסר הגוף, אדמה לשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, שהיא מפיצה את ריחה הטוב רק בלילה, וכך אני, בהגיע הלילה, שזהו הזמן שהנפש כלואה במאסר הגוף ואינה מרגישה את קבלת השפע הרוחני מאת ה', הרי היא פולטת את הריח הטוב, הרוחני, שקיבלה מאת ה' בזמן שהאיר כנגד פניה, וכוחות הגוף יתבשמו ממנה ללמוד כיצד ללכת בדרכי ה', הנהגותיו וחסדיו.
(ב) משיב ה' ואומר אל הנפש, כְּשׁוֹשַׁנָּה הגדלה בֵּין הַחוֹחִים – בין הקוצים, וצריכה להזהר תמיד שיהיו פרחיה מעל הקוצים, ולא תתערב עמהם, כדי שלא ינקבו אותה וישחיתוה, כֵּן רַעְיָתִי, שהיא הנפש, בֵּין הַבָּנוֹת, שהם כוחות הגוף החומריים, שאם תתערב עמהם ישחיתו את יופיה, ולכן צריכה הנפש להתנשא מעליהם, ולא להתערב בחברתם.
(ג) אומרת הנפש, שני מיני הנהגות יש לה' בעולמו, התלויות בהתנהגותם של בני האדם, כי כאשר האנשים נמשכים אחר טבעם, ואינם כובשים את יצרם לדכא את כוחות החומר, אז גם ההנהגה העליונה נמשכת בדרכי הטבע, וההשגחה העליונה עטופה בכוחות הטבעיים, ועל כך אומרת, כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, שעצי היער גבוהים מעץ התפוח ומסתירים אותו, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים – כך היא הנהגת ה' בין הכוחות שהאציל ה' ונתן להם את השליטה על הטבע, כי לעיני בני האדם הכוחות הללו גלויים ומוחשיים, ואילו הנהגת ה' נסתרת ואינה נראית. אמנם בזמן שבני האדם שולטים על טבעיהם, ומכניעים את רצונותיהם לפני ה', אז גם העולם כולו מונהג באופן שניכר לכל שה' שולט על הטבע, ובני האדם מונהגים בהנהגה ניסית, ונפשות בני האדם מתחברות ברוח נבואה אל ה', ואז סר הצל של עצי היער, ורק בְּצִלּוֹ של ה' חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, כי באותו זמן הוא משגיח ומנהיג את בני האדם בהנהגה פרטית והשגחה גלויה. אמנם, גם בזמן שההנהגה מוסתרת, וכביכול אין בני האדם מרגישים שהם חוסים בצל ה', אלא בצל עצי היער, שהם שלוחיו הטבעיים של ה', עדיין, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי – על ידי ההתבוננות בתורת ה', בדרכיו ובהנהגותיו, ישכילו הנפשות ללמוד את יראתו ואהבתו, ופירות עץ החיים יהיו מתוקים לחיכם.
