תפילת מוסף (ד)

תפילת מוסף / שבת ראש חדש

אַתָּה ה' יָצַרְתָּ את עוֹלָמְךָ מִקֶּדֶם – מימי קדם (-יש מאין), כִּלִּיתָ וגמרת את כל מְלַאכְתְּךָ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל עָם (-מכל העמים), אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ שנהיה לך לעם, וְרוֹמַמְתָּנוּ (-ורוממת אותנו) יותר מִכָּל שבעים הַלְּשׁוֹנוֹת – האומות שיש להם לשון, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ (-שע"י קיום המצוות אנו מתקדשים), וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ (-במתן תורה), וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ – להיקרא "אלהי ישראל" (-כדי להראות לכל שאתה מחבב אותנו). וַתִּתֶּן לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה שאהבת אותנו, שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה – לנוח בהם וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְכַפָּרָה – לכפר על חטאתינו. וּלְפִי שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ (-ואנו מחזיקים מעשי אבותינו בידינו), חָרְבָה עִירֵנוּ ירושלים וְשָׁמֵם ונתרוקן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְגָלָה יְקָרֵנוּ – כבודנו (-זיו השכינה) ממקומו וְנֻטַּל ונלקח כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ – מבית המקדש שהוא מקור חיותנו, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים עוד לַעֲשׂוֹת את חוֹבוֹתֵינוּ – להקריב הקרבנות שאנו חייבים להקריב בְּבֵית בְּחִירָתֶךָ – בבית המקדש שבחרת לשבת בו, בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו (-בית ה'), מִפְּנֵי הַיָּד של שונאי ישראל שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶׁךָ (-לשרוף אותו ולהחריבו).