תפילת מוסף (יב)

שִׁית (-שִׂים) את הֲמוֹן (-ריבוי) שִׁירַי נָא כעטרה עָלֶיךָ. וְרִנָּתִי שאני מרנן לפניך, תִקְרַב אֵלֶיךָ.

תְּהִלָּתִי שאני מהללך תְּהִי (נָא) לְרֹאשְׁךָ עֲטֶרֶת. וּתְפִלָּתִי תִּכּוֹן – תהיה נכונה בעיניך כאילו הקטרתי קְטוֹרֶת (-החביבה מכל הקרבנות).

תִּיקַר – תהא נא יקרה שירתי הגם שהיא שִׁירַת רָשׁ (-עני) ותהיה חשובה בְּעֵינֶיךָ, כַּשִּׁיר אשר יוּשַׁר על הדוכן בבית המקדש עַל קָרְבָּנֶיךָ.

בִּרְכָתִי תַעֲלֶה נא ככתר לְרֹאשׁ הקב"ה שהוא מַשְׁבִּיר – זן ומפרנס לכל מְחוֹלֵל וּמוֹלִיד – יוצר ובורא הכל צַדִּיק כַּבִּיר (-לשון חזק וגדול).

וּבְבִרְכָתִי אליך אנא תְנַעֲנַע לִי רֹאשׁ כמסכים ומקבל את ברכתי, וְאוֹתָהּ (-את ברכתי) קַח לְךָ והחשב אותה כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ – כבשמים חשובים ומשובחים.

יֶעֱרַב נָא – תהא עריבה וחביבה שִׂיחִי (-דִיבּוּרַי) עָלֶיךָ, כִּי הרי נַפְשִׁי תַעֲרוֹג – תשתוקק אֵלֶיךָ – ומתוך כך היא מרננת לפניך.

לְךָ – שלך יְהֹוָה היא הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח (-נצחון המלחמות) וְהַהוֹד (-והיופי), כִּי כֹל אשר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שלך הוא. לְךָ יְהֹוָה היא הַמַּמְלָכָה על כל העולם, וְהַמִּתְנַשֵּׂא – וכל מה ששבחנו ורומממנו אותך הרי לְכֹל שבחיך האמיתיים הוא לְרֹאשׁ והתחלה (-כי כל מה ששבחנו אותך עדיין עומדים בתחילת שבחיך, פירוש רש"י). מִי זה אשר יְמַלֵּל (-יוכל לספר) את כל גְּבוּרוֹת יְהֹוָה, ובודאי אין מי אשר יַשְׁמִיעַ בפיו כָּל תְּהִלָּתוֹ של ה'.