תפילת שחרית, הודו (ב)

הודו

(ועתה כאשר ארון ברית ה' מובא לירושלים לאחר הנפלאות שעשה ה' בארץ פלשתים-) שִׁירוּ לַה' כָּל יושבי הָאָרֶץ, בַּשְּׂרוּ זה לזה מִיּוֹם אֶל יוֹם – בכל יום ויום את יְשׁוּעָתוֹ שעשה עמכם(-שהוכרחו הפלשתים להחזיר את הארון).

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת גודל כְּבוֹדוֹ שכיבדכם לעיני העמים שהייתם עד עתה שפלים ונבזים בעיניהם, בְּכָל הָעַמִּים תספרו את נִפְלְאוֹתָיו שעשה עמכם –

שידעו כולם כִּי גָדוֹל הוא ה' וּמְהֻלָּל (-משובח) מְאֹד, וְנוֹרָא הוּא – ומוראו מוטל עַל כָּל אֱלֹהִים – מלאכי מרום וצבא השמים (-שהיו עובדי אלילים סוגדים להם).

ומעתה יכירו הכל כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים שהיו עובדים וסוגדים להם בעבר אינם אלא אֱלִילִים – שוא ושקר(-שהרי 'דגון' אלהי פלשתים נפל לפני ארון ה'), וַה' (-אבל ה') שָׁמַיִם וכל צבאם עָשָׂה (-וכוחו רב).

הוֹד (-יופי פנימי) וְהָדָר (-חיצוני, מלבי"ם) ראויים רק לְפָנָיו (-ולא לפני אלילי העמים), עֹז – חוזק וְחֶדְוָה שרויים רק בִּמְקוֹמוֹ – בשמים.

הָבוּ (-תנו) לַה' גם אתם מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, (ומה תתנו לו?-) הָבוּ (-תנו) לַה' כָּבוֹד וָעֹז בפיכם (-שתספרו כבודו ועוזו, ותודו שהכבוד והעוז רק לו לבדו הם).

הָבוּ (-תנו) לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ – את הכבוד הראוי לשמו, שְׂאוּ – וקחו עמכם מִנְחָה (-קרבן) וּבֹאוּ לְפָנָיו (-לביהמ"ק), הִשְׁתַּחֲווּ לַה' שם בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ – במקום שהוא מהודר בקדושה (-יותר מכל שאר המקומות).

חִילוּ – התחלחלו ברוב פחד מִלְּפָנָיו כָּל יושבי הָאָרֶץ לעתיד לבוא בעת הגאולה (-שמאותה שעה תהיה יראתו על פניכם ותקבלו מלכותו). אַף אז תִּכּוֹן תֵּבֵל – יתכונן ויתבסס העולם בַּל תִּמּוֹט ותיפול (-כי הגם שיעניש את הרשעים, אבל הישרים מתקיימים והארץ עומדת ואינה מתמוטטת).

ומאותה שעה יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ (-שכל הבריאה תשיש ותשמח בשמחת הגאולה), וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: ה' מָלָךְ על כל העולם.