תפילת שחרית, והוא רחום (צב)

והוא רחום

וְהוּא – ה' שהוא רַחוּם יְכַפֵּר לנו על עָוֹן (-הגם שחטאנו לפניו), וְלֹא יַשְׁחִית (-ישמיד) את האדם לכלותו, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב ולהחזיר את אַפּוֹ וכעסו מהאדם פעמים רבות, ואף כשנפרע ממנו הרי וְלֹא יָעִיר (-לא יעורר) את כָּל חֲמָתוֹ בפעם אחת, אלא נפרע ממנו מעט מעט.

אַתָּה יְהֹוָה לֹא תִכְלָא – לא תמנע את רַחֲמֶיךָ מִמֶּנּוּ (-מאתנו), חַסְדְּךָ (-שאתה עושה עם האדם בלא שום זכות) וַאֲמִתְּךָ (-אמיתת הבטחתך לקיים דבריך) הם תָּמִיד יִצְּרוּנוּ – ישמרו אותנו.

הוֹשִׁיעֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מיד אויבינו וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם אשר אנחנו פזורים ביניהם, לבוא לארץ ישראל לְהֹדוֹת שָׁם לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ ולהתפאר בִּתְהִלָּתֶךָ – בכך שאנו מהללים אותך על כל הטובות שגמלתנו.

(ואל יעכבו עוונותי את תפילתי, אבע"ז, כי-) אִם את עֲווֹנוֹת והחטאים תִּשְׁמָר יָהּ ותבקש להיפרע עליהם, אֲדֹנָי! מִי הוא אשר יַעֲמֹד ויוכל להתקיים (-כי הלא רבים הם).