תפילת שחרית, שמונה עשרה (עה)

שמונה עשרה

כִּי כאשר בשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא, אתם השומעים הָבוּ (-תנו) גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ.

אנא אֲדֹנָי את שְׂפָתַי תִּפְתָּח שאוכל להתפלל לפניך בכוונה (-כדי שתפלתי תתקבל במקום קרבן, רבינו יונה), ואזי וּפִי יַגִּיד את תְּהִלָּתֶךָ.

בָּרוּךְ (-מקור הברכה והשפע) אַתָּה הוא יְהֹוָה (-אדון הכל היה הוה ויהיה), אֱלֹהֵינוּ (-מכירים אנו באלהותך ובהשגחתך עלינו מכח השגת שכלנו) וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ (-שגם אבותינו הכירו באלהותך ובהשגחתך עליהם, ומהם קיבלנו להאמין בך), אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב (-שכל אחד מהם הכיר מעצמו באלהותך, ולכך נאמר 'אלהי' בכל אחד מהם), הָאֵל הַגָּדוֹל במדת חסדו, הַגִּבּוֹר – במעשי גבורותיו ומלחמותיו וְהַנּוֹרָא – במעשי נוראותיו ונפלאותיו (-שע"י הנסים והנפלאות הוא מטיל מורא על הכל), האֵל העֶלְיוֹן – השולט מלמעלה על כל בריותיו, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים – אשר הם בתכלית הטוב (-יותר מחסדי האדם, אבודרהם), וְקוֹנֵה (-ובורא) הַכֹּל (-שע"י שברא אותם קנאם להיות שלו, רש"י בראשית יד, יט), וְזוֹכֵר עבורנו את חַסְדֵּי האָבוֹת שעשו כל ימיהם, וּמֵבִיא בזכותם את המשיח הגוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם, (ואף אם תמה זכותם יביא אותו-) לְמַעַן שְׁמוֹ שהוא קיים לעולם (טור) ואף שאין זה בזכותם – יביא אותו בְּאַהֲבָה הגדולה שהוא אוהב אותם.

אתה הוא מֶלֶךְ העוֹזֵר לאדם בצרתו – אף בטרם יקרא אליך, וּמוֹשִׁיעַ אותו — כשיקרא אליך, וּמָגֵן עליו — שלא תבוא אליו הצרה כלל.

בָּרוּךְ (-מקור הברכה והשפע) אַתָּה הוא יְהֹוָה (-אדון הכל היה הוה ויהיה) שהיית מָגֵן אַבְרָהָם כנאמר (בראשית טו, א): "אנכי מגן לך", ובזכותו תגן גם על צאצאיו.