הלכות נדרים [שנה ב, ראה]
ח. אם היה לפניו ככר או דבר אחר שאסרו עליו בנדר או באיסור כאמור, ואמר על ככר אחר יהיה זה כזה, הרי זה נאסר עליו. וכן הוא הדין אם היו לפניו ככר וכיוצא שנאסר על אחרים מפני שאסרוהו על עצמן, וזה התפיס בו שאמר דבר זה יהיה כזה, הרי זה נאסר בכך:
הלכות נדרים [שנה ב, ראה]
ז. כתוב בתורה 'איש כי ידור נדר לה' וכו' לאסור אסר על נפשו', למדו חז"ל בזה דהנדר האמור בתורה הוא כגון שיאמר 'ככר זה עלי קרבן', או 'כקרבן', ואיסר האמור הוא כגון שאומר 'ככר זה אסור עלי' או 'יאסר עלי ככר זה', והרי זה אסור עליו כדכתיב 'לאסור אסר על נפשו', ואם אמר 'יאסר ייני' […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה]
ו. הנודר לדור בארץ ישראל בזמן הזה גם כן נקרא נדר מצוה, ואין מתירין לו אלא מדחק. והוא הדין בנודר לעלות לזייאר"ה (-לביקור) לארץ ישראל תובב"א, נחשב נדר מצוה. והנודר לילך להשתטח על קברי הצדיקים, הרי זה נדר, וצריך לו התרה:
הלכות נדרים [שנה ב, ראה]
ה. לא יאמר אדם, אדור, ומה בכך, כשארצה אלך ואתירנו, דמכל מקום הוא נענש על מה שנדר, והרי זה דומה לאדם שמפיל עצמו בצואה ורוצה שירחצו אותו, וגדולי האחרונים כתבו דראוי לקנוס הנודר באיזה דבר קודם שיתירו לו:
הלכות נדרים [שנה ב, ראה]
ד. האומר 'אֶשְׁנֶה הלכה זו', או אעשה דבר זה, והוא דבר מצוה, הרי זה נדר וחייב לקיימו, ועם כל זה ירגיל לומר על כל דבר מצוה 'בלי נדר'. ואפילו מי שהיה זולל וסובא וכיוצא בזה, או שדרכו להשתכר ביינו עד שיבא בשכרותו לדבר נבלות ושאר כיעור, דמצד הדין מצוה לעשות נדרים לאסור היין והשכר עליו, […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה]
ג. כשהאדם בצרה מותר לידור לכתחילה, כדכתיב 'וידר יעקב נדר לאמר', הורה לנו שידרו בעת צרה, ויש אומרים שאין לנדר זה התרה כלל אלא צריך לקיימו, ולענין הלכה יש להתיר לצורך מצוה או בשביל צורך גדול מאד, או היכא דידעינן בבירור שאינו יכול לקיים נדרו, ועיין חכ"א. וכתב הגאון חיד"א ז"ל אף על גב דעתה […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה]
ב. הנודר בדבר הרשות אם אפשר להתיר נדרו, דהיינו שיש לו פתח להתיר ואינו רוצה להתירו נקרא רשע, אבל אם לא מצא פתח להתירו אף על פי שמקיימו נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו, במה דברים אמורים, בנדרי רשות, אבל נדרי מצוה או נדרי צדקה אם כבר נדר אז מצוה לקיימם ולא ישאל התרה עליהם […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה]
א. עניני הנדרים, האחד הם נדרי צדקה או שאר דבר מצוה של לימוד וכיוצא, והשני הם נדרי איסור שאוסר על עצמו דברים המותרים, כגון שלא יאכל שלא ישן שלא ילך שלא ידבר שלא יהנה וכיוצא בזה שהם דברים של רשות. וכל הנודר ואינו מקיים עובר בלאו ועשה, דכתיב איש כי ידור נדר לה' או השבע […]
הלכות ריבית [שנה ב, עקב]
יט. יש נותנים לבעל החנות שקורין בזאז מעילים ושאר אשראי למכרם בחנותו, ושם עליהם ערך, ומה שימכור בעל החנות יותר מזה הערך – יהיה היתרון חצי לבעל החנות וחצי לבעל האשראי, הנה כיון שזה בעל החנות אינו מחוייב כלום בשום נזק והפסד, ואם לא נמכרו באותו הערך והוכרח למכור בפחות אין בעל החנות משלם כלום, […]
הלכות ריבית [שנה ב, עקב]
יח. הנותן עסקא לחבירו, דהיינו שנותן לו מעות או סחורה להתעסק בהם למחצית שכר, צריך שתהיה אחריות הזול ואונסין של חצי העסקא על הנותן, יען כי כל עסקא החצי שלה הוא בתורת הלואה למקבל שהרי חצי הריוח הוא שלו, והחצי השני של העסקא הוא פקדון אצל המקבל שהרי חצי הריוח הוא לנותן, לפיכך צריך לפחות […]
