מאמר שלישי, ז 2
המשך ז. החבר: אמנם את המעשים האלוהיים אין שכלנו משיג, ויתירה מזו, הם נדחים בעיני השכל, אבל אנו נשמעים להם כפי שנשמע החולה לציווי הרופא בתרופות והנהגות רפואיות. ותראה ענין מצות המילה כמה היא רחוקה מההבנה השכלית, ואין בה כל יחס להנהגת המדינה ולסדר חברתי, ועם כל זה קבל אברהם לעשותה, למרות הקושי הגופני הכרוך […]
מאמר שלישי, ו-ז
ו. הכוזרי: הכוונה ודאי למעשים הטובים הידועים והמפורסמים. ז. החבר: המעשים הידועים כטובים, הם המנהגים הטובים המקובלים בכל חברה, וכן החוקים שהשכל מחייבם. אבל המעשים האלוהיים הנוספים על אלה, המיוחדים להיעשות על ידי אומת אל חי, שה' הוא מנהיגם, אינם ידועים עד שיתקבלו ממנו מפורש בכלליו, ומפורט בפרטיו. ועוד, כי אפילו החוקים הידועים, אינם ידועים […]
מאמר שלישי, ה 10
המשך ה. החבר: ואף אם בלתי אפשרי הוא לנפש לעשות תשובה גמורה על הרהורי הלב, כי הרע השתרש בה מימי הנעורים, בגלל שמיעת מיני שירים וחידות (של קלות ראש), בכל זאת תקבל על עצמה לא להעלותם יותר על דל שפתיו, וכל שכן שלא לחבר שירים כאלה, וכמו שנאמר "זמתי בל יעבר פי", תנקה מהמעשים, ותתודה […]
מאמר שלישי, ה 9
המשך ה. החבר: לאחר הטהרה השבועית נכון החסיד לקראת ראש חדש, המועד החדשי לרפואת הנפש, שהוא "זמן כפרה לכל תולדותם". ו"תולדותם" פרושו מאורעות המתרחשים, כמו שכתוב "כי לא תדע מה ילד יום". ואחר כך יהיה נועד לקראת שלשת הרגלים, (שאף הם זמן טהרת הנפש). ולבסוף יכין עצמו לקראת הצום הנכבד (צום כפור), ביום זה יטהר […]
מאמר שלישי, ה 8
המשך ה. החבר: הזמן היקר והמובחר ביותר לחסיד, הוא יום השבת, המיועד להדבק בענינים האלהיים, ועבודת החסיד ביום זה נובעת מתוך שמחה, לא משברון לב, כמו שבארנו (מאמר ב' סימן נ'). במשך ימי השבוע מצטברת קדרות על אור הנפש בהשפעת מותרות החיים החומריים, ואי אפשר לזכך קדרות זו אלא ביום מנוחה המיוחד לעבודת ה'. יום […]
מאמר שלישי, ה 7
המשך ה. החבר: סדר זה (של זמני התפילה) דרוש לנשמה, כמו המזון החומרי לגוף, כי התפילה לנפש היא כמו המזון לגוף. ברכת תפילה אחת מלוה אותו עד זמן התפילה השניה, כגוף האדם המקבל כח מאכילת סעודת היום, עד סעודת הלילה. ככל שיתרחק זמן התפילה, הנפש הולכת וקודרת בגלל המגע עם עניני העולם, כל שכן כשיצטרך […]
מאמר שלישי, ה 6
המשך ה. החבר: תפילתו של החסיד אינה תפילה שבשגרה, לא יהגה מילים ללא מחשבה וכוונה, כמו הזרזיר והתוכי, אלא יבטא כל מילה עם המחשבה והכוונה השייכת לה. הלב והלשון ישוו זה עם זה, לא יבטא בלשונו יותר ממה שיחשוב במחשבתו. שעת התפילה לחסיד היא השעה העיקרית והמרכזית מבין שעות היום, ושאר הזמנים משמשים לו רק […]
מאמר שלישי, ה 5
המשך ה. החבר: החסיד פונה להתקין את המח, כלי המחשבה (לקראת מילוי תפקידו), מפנהו מכל מחשבות תבל, פוקד על כח הדמיון לדמות ולתאר את המראות הנהדרים ביותר שניתן לעוררם בכח הזכרון, כמו מעמד הר סיני, ומעמד אברהם ויצחק בהר המוריה, ומשכן משה, וסדר העבודה, וחלות כבוד ה' בבית המקדש, ועוד מעמדות כאלה, שעל ידם מתאר […]
מאמר שלישי, ה 4
המשך ה. החבר: החסיד מסדר את עדתו בסדר דומה למה שסידר משה רבינו את ישראל סביבות הר סיני (כל החשוב מחבירו, קודם, במחיצה בפני עצמה). פוקד על כח הרצון לציית לכל פקודה שתינתן, ולבצעה מיד, ומשתמש בכוחותיו ואבריו כפי פקודת השכל ללא כל סירוב, יצוה על מוחו שלא להמשך אחר דעות כוזבות ודמיונות שאין בהן […]
מאמר שלישי, ה 3
המשך ה. החבר: כל הכוחות, כולל חוש הראיה והשמיעה, ובעקבותם הכח המאחד את הרשמים שנתקבלו על ידי כל החושים לתמונה שלימה ושומרם, כח הדמיון, המחשבה והזכרון, והכח המעורר לביצוע המעשים, כולם שמשים ועובדים לרצון השכל. אין החסיד מרבה בשימוש איבר או כח מסוים, אינו עובר את הגבול בעשיית פעולה המייחדת אותו, וכמו כן אינו מזלזל […]
