פרק עשרים וששה (ד)
בביאור מידת הקדושה והוא הענין שאמרו עליו חז"ל, 'כל המביא דורון לתלמיד חכם, כאילו הקריב בכורים'. וכן אמרו 'ימלא גרונם של תלמדי חכמים יין', במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו, שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם […]
פרק עשרים וששה (ג)
בביאור מידת הקדושה והנה, האיש המתקדש בקדושת בוראו, אפילו מעשיו הגשמיים – חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, והראיה לזה, אכילת קדשים, שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו חז"ל, כהנים אוכלים את בשר הקרבן, ובעלים מתכפרים. ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומריים אינם לו אלא הכרחיים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד […]
פרק עשרים וששה (ב)
בביאור מידת הקדושה ואמנם, לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה, כי כבד הוא ממנו, כי סוף סוף חומרו הוא בשר ודם, על כן אמרתי שסוף הקדושה – ניתן במתנה, כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות, ברדיפת הידיעה האמתית, והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקב"ה ידריכהו בדרך הזה שהוא […]
פרק עשרים וששה (א)
בביאור מידת הקדושה ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: שתחלתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו, והוא מה שאמרו חז"ל (יומא ל"ט): אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. ההשתדלות היא בכך שיהיה האדם נבדל ונעתק מן […]
פרק עשרים וחמשה (א)
בדרך קניית היראה אך דרך קניית היראה הזאת הוא על ידי ההתבוננות בשני עניינים אמיתיים: היות שכינתו יתברך נמצאת בכל מקום שבעולם, ושהוא יתברך משגיח על כל דבר קטן וגדול, אין נסתר מנגד עיניו – לא מפני גודל הנושא, ולא מפני פחיתותו, אלא הדבר הגדול והדבר הקטן, הנקלה והנכבד, הוא רואה והוא מבין בלי הפרש, […]
פרק עשרים וארבעה (ה)
בביאור יראת חטא אך חלקי היראה הזאת, שנים: האחד, הוא בהוה או עתיד. והשני, בעבר. בהוה הוא, שיהיה האדם ירא ודואג על מה שהוא עושה, או על מה שהולך לעשותו פן יהיה בו דבר, או פן יכנס בו איזה דבר אשר לא לפי כבודו יתברך, וכמו שכתבתי לעיל. בעבר, הוא שיהיה האדם חושב תמיד על […]
פרק עשרים ושלשה (ו)
בדרכי קניית הענוה על כן, מי שעיניו בראשו, יזהר ויעיין במעשי מי שרוצה לקנותו לו לחבר או ליועץ, או לפקיד על ביתו, יותר ממה שיזהר ויעיין במאכלו ובמשתהו, כי המאכל והמשתה יוכל להזיק לגופו בלבד, והחברים או הפקידים יוכלו להשחית נפשו ומאודו וכל כבודו. ודוד המלך ע"ה אומר (תהלים ק"א): "לא ישב בקרב ביתי עושה […]
פרק עשרים ושלשה (ה)
בדרכי קניית הענוה עוד ממפסידי הענוה, הוא ההתחברות או ההשתמש בבני אדם חנפים אשר [כדי] לגנוב לבו בחנפותם – למען ייטב להם – ישבחוהו וירוממוהו, בהגדיל מה שיש בו מן המעלות עד התכלית, ובהוסיף עליו מה שאין בו כלל, ולפעמים שמה שיש בו הוא ההפך ממה שמשבחים אותו. והנה סוף סוף דעת האדם קלה, וטבעו […]
פרק עשרים ושלשה (ד)
בדרכי קניית הענוה אך מפסידי המדה הזאת הוא הריבוי והשביעה בטובות העולם הזה, וכענין הכתוב, שבפירוש אומר "פן תאכל ושבעת וגו', ורם לבבך" וגו'. על כן מצאו להם החסידים טוב להיות האדם מענה נפשו לפעמים, למען השפיל יצר הגאוה, אשר איננו מתגבר אלא מתוך הרבוי, וכענין שאמרו חז"ל 'אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן, […]
פרק עשרים ושלשה (ג)
בדרכי קניית הענוה ההתבוננות השניה, היא בענין חילוף תולדות הזמן ורוב תמורותיהם, כי העשיר – קל להיות עני, והמושל – לעבד, והמכובד – לנקלה, ואם הוא יכול כל כך בקלות להגיע אל המצב הנבזה בעיניו היום, איך יגבה לבו על מצבו אשר אינו בטוח עליו, כמה מיני חולאים יכולים ח"ו לבוא על האדם שיצטרך במו […]
