46. בית המקדש וחורבנו (א)
המשכן והמקדש היו כוללים כל הכחות והעולמות וכל הסדרי קדושות כולם. כל בתיו וגנזכיו, עליותיו וחדריו, וכל כלי הקדש, כולם היו בדוגמת עליונים, צלם דמות תבנית העולמות הקדושים, וסדרי פרקי המרכבה. זהו שאמרו בתנחומא שהוא שקול נגד בריאת העולם, ומונה שם כסדרן כלל העניינים שהיו בבריאה, שהמה היו גם כן במשכן. ולכן האדם מעם הקדש, […]
45. בית דין (ב)
"אל תהי דן יחידי", אפילו אתה גדול הדור, וכשתצרף שנים קטנים ממך, לא תאמר קבלו דעתי, שהרי בידי לשפוט זולתכם. שאף שאתה הרב, מכל מקום הלכה כמותם, שהם רבים. והמה רשאים לומר לך שאתה מוכרח לקבל דעתם. (רוח חיים, ד, ח) דרך הלצה: אם תיכף בצאת הפסק דין חרוץ מפי הדיין יוצאים הבעלי דינים, סימן […]
44. בין אדם לחבירו (ג)
בחקירת העדים, לפעמים צריך איזה תחבולה, כעין גניבת דעת, לרמות העדים, להוציא מפיהם דבר אמת לאמיתו. אך צריך לעשות זאת בחכמה נפלאה, שלא יבין זה העד, ושלא יאמר, הדיין גונב דעתי, הרי הותר הדבר, ויעשה גם הוא כן, ולא ידע כי לדיין מותר, ולא לו, ואשם. (רוח חיים, א, ט)
43. בין אדם לחבירו (ב)
"איזהו מכובד, המכבד את הבריות, שנאמר כי מכבדי אכבד", אם מכבד כל האנשים, ואינו חוקר אם פחותים הם ממנו, כי אומר בלבבו, הלא בצלם אלוקים המה, והמה ברואי ה', וכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו, אם כן המכבד הזה הוא מכבד את ה'. וזהו 'המכבד את הבריות', רצה לומר, מפאת היותם ברואי ה', וכבוד […]
42. בין אדם לחבירו (א)
"הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", שתחשוב, שמא הוא עשה יותר ממני. (רוח חיים, א, טו) דרך כלל, להיות נח לבריות, ושלא להרבות שיחה עם כל האדם, אך להקדים שלום ולהשיב בנחת לכל האדם. (אגרות) "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו", רצה לומר, כי המה יותר גרועים מדגים שבים, שם […]
41. בטחון (ו)
אם לא תדע אנה תקח מזון וטרף לנפשך, צא לך בעקבי הצאן, הוא שתעשה מעשה אבות, ותתחזק בביטחונך כמותם, ועשה המוטל עליך, לאפוקי מזונותיך שלא עליך הוא מוטל, כי מה' מצעדי גבר כוננו, שהוא צרכי האדם אינם בידו, רק מה' הוא. ודרכו של ה' יחפוץ מהאדם, כי על זה הרשהו הן לטוב הן להיפך חלילה. […]
40. בטחון (ה)
קבלת 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד', מוטבע בנו מנסיון הרעב של אברהם אבינו, שלא הרהר אחר מידות הקדוש ברוך הוא. זהו שנאמר 'שבע יפול צדיק וקם, ורשע יפול באחת', כי הצדיק, אף אם יפול לא יחשוב מאומה כי נופל הוא, כי אם הוא קם ועומד על עומדו. ובאחת יפול הרשע, כי למפלה ייחשב, ולא […]
39. בטחון (ד)
הבטחון האמיתי, המשילו דוד המלך לצאן אשר כל מחסורו על הרועה, כן ישליך יהבו על ה', כמאמר דוד 'השם רועי', ועליו לזון ולהטריפני לחם חוקי, כרועה לצאנו, ואם כן 'לא אחסר'. ואמר לדמיון, כי לפעמים ירצה השה לעלות לו ממקום שוכנו, והרועה לא יניחנו, והצאן אין מרגיש למה, אך הרועה הוא רצונו ש'בנאות דשא ירבצון', […]
38. בטחון (ג)
לפעמים אדם עושה לחבירו דבר, אשר מן הדין אינו מחויב לעשות לו כך, רק למען השלום ולמלאות רצון חבירו, עושה, והוא בטוח שגם חבירו יעשה רצונו ככה, כשיצטרך. זהו 'עשה רצונו כרצונך', אף מה שאינך רוצה, 'כדי שיעשה רצונך כרצונו', מכל מקום תעשה למען רצון ה' יתברך שמו, כאילו היית רוצה. ומדרגה יותר גבוהה אמר, […]
37. בטחון (ב)
כל סדרי הנהגתו יתברך איתנו, הוא כפי שיעור התנועה וההתעוררות המגיע אל העולמות והכוחות העליונים ממעשינו למטה. וכפי זה השיעור משתלשל ונמשך גם אלינו למטה, פנים שוחקות ומוסברות. ולכן, בעת קריעת ים סוף, אמר הוא יתברך למשה, "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו", רצה לומר, דבדידהו תליא מלתא, שאם המה יהיו בתוקף האמונה […]
