הלכות שגגות, פרק ג
ה) הביא שתי חטאות על חטא אחד, יקריב אי זו מהן שירצה, והשניה תרעה עד שיפול בה מום, ויפלו דמיה לקרבנות נדבה. ו) הביא שתי חטאות על שני חטאים, זו תשחט לשם חטא האחד, והשניה לשם החטא השני.
הלכות שגגות, פרק ג
ג) כבר ביארנו בהלכות פסולי המוקדשין (פרק ט"ו ה"ו) שהמפריש חטאתו על הַחֵלֶב שאכל, לא יביאנה על השבת שחלל, או על הדם שאכל, שנאמר 'והביא קרבנו שעירת עזים וגו' על חטאתו אשר חטא', עד שיהיה קרבנו לשם חטאו, לא שיקריבנה מחטא על חטא. ואם הקריב, פסלה. יתר על זה אמרו, הפריש חטאתו על חלב שאכל […]
הלכות שגגות, פרק ג
א) מי שהעידו עליו עדים שחטא חטא שחייבין עליו חטאת קבועה, ולא התרו בו, אלא אמרו ראינוך שעשית מלאכה בשבת, או שאכלת חֵלֶב, והוא אומר אני יודע בודאי שלא עשיתי דבר זה, אינו חייב חטאת, ואף שבדרך כלל אין אדם נאמן להכחיש שני עדים, הואיל ואם יאמר להם אמת שאכלתי אבל מזיד הייתי, הרי יפטר […]
הלכות שגגות, פרק ב
טו) היו לפניו שתי בהמות של צבור, אחת כחושה ואחת שמינה, והיתה חובת היום באחת, בין חטאת בין עולה, ושגג ושחט השתים, אם שחט כחושה בתחלה ואחר כך שחט את השמינה, פטור מקרבן חטאת, ולא עוד, אלא שאומרים לו הבא שמינה ושחוט לכתחלה, משום הידור מצוה, וכל עבודות בית המקדש דוחות את השבת. אבל אם […]
הלכות שגגות, פרק ב
יג) השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו, הרי זה חייב חטאת, ויקטיר את האימורים לערב. וכן אם שחט יתר על חובת היום, כגון ששחט שני קרבנות מוסף במקום אחד, חייב חטאת על התוספת. יד) שחט האדם קרבנות יחיד שאין דוחים את השבת, בשבת, בשגגה, חייב חטאת, והבשר מותר בהנאה, ואין זורקין את הדם. ואם עבר […]
הלכות שגגות, פרק ב
יא) שחט את הפסח בערב פסח שחל בשבת שלא לשמו, בטעות, פטור מחטאת, מפני שהזבח כשר, שעקירת שמו בטעות אינו עקירה, כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין. יב) שחט בערב פסח שחל בשבת זבחים אחרים לשם פסח, בטעות, אם ראויין הם מצד עצמם לקרבן פסח, פטור מקרבן חטאת, מפני ששחט ברשות, שהיה סבור שזהו קרבן פסח. […]
הלכות שגגות, פרק ב
ט) אומן שבא למול לפנות היום – לקראת סיום היום ביום השבת, ואמרו לו בני אדם 'לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול, ואם תתחיל למול לא תשלים עד יציאת השבת, ונמצאת חובל בשבת ולא עושה מצוה', ואמר האומן 'רגיל אני וזריז, ובמהרה אמול', אם לא השלים אלא עד יציאת השבת, כפי שאמרו לו קודם לכן, […]
הלכות שגגות, פרק ב
ז) השוגג ועשה מעשה עבירה בלא כוונה לעשיית המעשה כלל, אם היה הדבר באיסורי עריות או במאכלות אסורות, חייב חטאת. ואם היה זה באיסורי שבת, פטור מחטאת. כיצד, היה מתעסק עם אשה, וּבְעָלָהּ בלא כוונה לבעילה, והרי היא ערוה עליו, וכן אם דימה שדבר זה שבפיו רוק הוא, ובלעו בלא כוונה לשם אכילה בעולם, והרי […]
הלכות שגגות, פרק ב
ה) שגג האדם בשם אחד – בסוג חטא אחד, והם שני גופין – אף שיש לו ספק כיצד בדיוק התחייב בו, הרי זה חייב חטאת. כיצד, היו שתי נשים נדות לפניו, ושגג באחת מהן, ואין ידוע אי זו היא. או שהיו שתי אחיות לפניו, ושגג באחת מהן, ואין ידוע אי זו היא, הרי זה חייב […]
הלכות שגגות, פרק ב
ג) מי שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא, אף על פי שידע בודאי שעבר על לא תעשה שיש בו כרת, הרי זה פטור מקרבן חטאת, שנאמר 'אשר חטא בה', עד שידע החטא שחטא בו. כיצד, היו חֵלֶב ונותר לפניו, ושניהם אסורים באיסור כרת, ואכל את אחד מהם, ואין ידוע אי זה מהם אכל, או […]
