מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 45
שנינו במשנה, 'רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִיסְטִיס'. תַּנָּא בברייתא, אִם רֹב אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מְלַאכְתָּן בְּכָךְ, ואין הדבר גורם לבני אדם להתבונן בידיו של הכהן, מֻתָּר לו לישא את כפיו. דינים נוספים בענין ברכת כהנים: גַּרְסִינָן בְּמסכת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּפֶרֶק רָאוּהוּ בֵּית דִּין (כח:), מִנַּיִן לְכֹהֵן שֶׁעָלָה לַדּוּכָן, שֶׁלֹּא יֹאמַר, […]
מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 44
שנינו במשנה, 'רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו וכו' לא יפרוס על שמע'. פוסקת הגמרא את ההלכה, וְקַיְמָא לָן – ואנו נוקטים להלכה כְּדעת רַבָּנָן, דְּאָמְרֵי – שהם סוברים, שסוּמָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, ומברך 'יוצר המאורות', וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, והטעם לכך, דְּהָא אִית לֵיהּ הֲנָאָה מִנֵּיהּ – שהרי […]
מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 43
משנה הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא – אותו אדם שרגיל להפטיר בשבת בנביא, הוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בתפילה, וְנוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו, כלומר, אם הוא כהן, הוא מתחיל בברכת כהנים, ושאר הכהנים מברכים אחריו. אִם הָיָה המפטיר בנביא קָטָן, שאינו יכול לפרוס על שמע או לעבור לפני התיבה, אָבִיו אוֹ רַבּוֹ עוֹבְרִין עַל יָדוֹ (-בשבילו). […]
מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 42
וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן (סוטה לט:), אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לָצֵאת מבית הכנסת עַד שֶׁיִּנָּטֵל ספר תורה למקומו. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, אין הציבור רשאי לצאת עַד שֶׁיֵּצֵא ספר תורה. מבארת הגמרא, וְלֹא פְּלִיגֵי – ואין כאן מחלוקת, אלא כל אחד אמר את דינו באופן אחר, הָא – […]
מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 41
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי, מִנַּיִן לַמְתַרְגֵּם את הפסוקים אחר הקורא בתורה, שֶׁלֹּא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא את הפסוקים בלשון הקודש, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי מתן תורה (שמות יט ט) 'מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל', ולכאורה קשה, מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר – ממשמעות לשון 'יַעֲנֶנּוּ', וכי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ שֶׁבְּקוֹל, והרי כל 'ענייה' היא בקול רם, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד […]
מסכת מגילה, פסקי הלכות, פרק ד (ב)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) כ. המפטיר בנביא, יקרא לפחות עשרים ואחד פסוקים. ואם מסתיים הענין בפחות מכך, מותר להפסיק שם. ואם יש מתורגמן החוזר על הפסוקים, די בקריאת עשרה פסוקים, ותרגומם, ופסוק אחרון שקוראים שוב לאחר תרגומו. כא. כל דבר […]
מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 40
הרי"ף מביא עתה את סדר הקדימויות בקריאת התורה, כמבואר במסכת גיטין: גַּרְסִינָן בְּפֶרֶק הַנִּזָּקִין (גיטין נט.) אֵלּוּ דְּבָרִים אָמְרוּ חכמים שיש לעשותם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם וְכו', כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי, וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל. וְתַנְיָא בברייתא בענין זה, נאמר בפסוק לגבי הכהן (ויקרא כא ח) 'וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי […]
מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 39
דינים שונים בענין קריאת התורה והתרגום: אָמַר עוּלָא, מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ חכמים שהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יְסַיֵּעַ לַמְּתֻרְגְּמָן בתרגומו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ השומעים שהתַּרְגּוּם כָּתוּב בַּתּוֹרָה. שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (ה"א), רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, עַל לְבֵי כְּנִישְׁתָא – נכנס לבית הכנסת, חֲזָא בַּר אֱינַשׁ דְּקָאֵי וּמְתַרְגֵּם סָמוּךְ לַעֲמוּדָא – וראה אדם העומד ומתרגם כאשר הוא נשען על […]
מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 38
שנינו במשנה לגבי התרגום בציבור, 'ובנביא שלשה, וְאִם הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, קורין אחד אחד'. ולשון 'שלש פרשיות' האמורה כאן אינה בדוקא, אלא היינו שלשה ענינים. ומביאה הגמרא דוגמא לשלשה פסוקים כאלו, כְּגוֹן שלשת הפסוקים האמורים בישעיה (נב ג-ה) 'כִּי כֹה אָמַר ה' חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ'. 'כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהִים מִצְרַיִם יָרַד […]
מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 37
גמרא שנינו במשנה, 'אין פורסין על שמע כו' בפחות מעשרה'. מבררת הגמרא, מְנָּא הָנֵי מִילֵּי – מנין יש ללמוד דין זה, שכל דבר שבקדושה צריך עשרה אנשים. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דאָמַר קְרָא (ויקרא כב לב) 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', ומלשון זו יש ללמוד שכָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לֹא יְהֵא בפני פָּחוֹת […]
