מסכת שבת, פרק טו, שיעור 166
שנינו במשנה בכלל הקשרים המותרים לכתחילה, 'וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל'. אִיתְּמַר – נשנתה סוגיא זו בבית המדרש, הִתִּיר האדם בשבת רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל, מצאנו בזה דינים שונים, תָּנִי חֲדָא – בברייתא אחת שנינו שחַיָּב חַטָּאת. וְתָנִי חֲדָא – ובברייתא אחת שנינו שהעושה כן פָּטוּר מחטאת, אֲבָל הדבר אָסוּר מדרבנן. וְתַנְיָא אִידָךְ – ובברייתא אחרית שנינו שהדבר […]
מסכת שבת, פרק טו, שיעור 165
משנה כפי שהתבאר לעיל (פרק שביעי) אחת המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת 'קושר', משנתנו מבארת אלו הם הקשרים האסורים בשבת: וְאֵלּוּ הם הקְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם חטאת, אם עשאום בשבת בשוגג, כגון קֶשֶׁר שעושים הַגַּמָּלִין – המוליכים את הגמלים, שקושרים בחוטם הגמל רצועה הקשורה שם לעולם, כטבעת, ולתוכה משחילים חבל ומובילים בו את הגמל, וְכן קֶשֶׁר […]
מסכת שבת, פרק יד, שיעור 160
מביאה הגמרא דין נוסף בענין זה: אָמַר רַב, כָּל הַמַּקְשֶׁה עַצְמוֹ לָדַעַת [-בכוונה ומרצונו], יְהֵא בְּנִדּוּי – ראוי לנדותו. שואלת הגמרא, מדוע החמיר רב בענין זה, וְלֵימָא – מדוע לא אמר רק שהדבר 'אָסוּר'. משיבה הגמרא, מִשּׁוּם דְּקָא מְגָרֶה יֵצֶר הָרַע אַנַּפְשֵׁיהּ – אותו אדם מגרה בעצמו את היצר הרע, ועל מעשה חמור זה ראוי […]
מסכת שבת, פרק יג, שיעור 159
מביאה הגמרא ברייתא נוספת בענין זה: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין, כְּאִילּוּ מֵבִיא מַבּוּל לְעוֹלָם, כיון שבנגיעתו הוא מתחמם וגורם להוצאת שכבת זרע, וזה היה חטאם של דור המבול. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא – והרי אם אינו עושה כן, נִיצוֹצוֹת נִתָּזִין לוֹ עַל רַגְלָיו, וְנִרְאָה כִּכְרוּת שָׁפְכָה – […]
מסכת שבת, פרק יג, שיעור 158
חכמים אסרו להשתמש ברפואות בשבת, מחשש שיבא האדם לשחוק סממנים, אמנם התירו לעשות כן באופן שאין ניכר שעושה זאת לרפואה. הגמרא מביאה עתה כמה מימרות בענין זה: נתינת יַיִן לְתוֹךְ הָעַיִן, על ידי שהאדם פותח ועוצם את עיניו במהירות, כדי שיכנס היין לתוך העין, אָסוּר, כיון שניכר הדבר שעושה זאת לרפואה. נתינת יין עַל גַּב […]
מסכת שבת, פרק יג, שיעור 157
גמרא התבאר במשנה בדעת תנא קמא, שאסור לעשות בשבת 'הילמי' ומותר לעשות 'מי מלח', מבררת הגמרא, מַאי קָאָמַר – מה כוונת התנא, ומה החילוק בין 'הילמי' לבין 'מי מלח'. מבארת הגמרא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הָכִי קָאָמַר – כך היא כוונת התנא, אֵין עוֹשִׂין מֵי מֶלַח מְרֻבִּין, שהם קרויים 'הילמי', כיון שזה מתקן את […]
מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק שנים עשר, שלשה עשר, ארבעה עשר (א)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת שבת, פרק שנים עשר א. הבונה כל שהוא חייב, המשוה פני הקרקע בבית כגון שהשפיל תל או מילא גיא הרי זה בונה וחייב, אחד נתן את האבן ואחד נתן את הטיט הנותן את הטיט חייב, ובנדבך העליון אפילו העלה את האבן והניחה על גבי הטיט חייב, שהרי אין […]
מסכת שבת, פרק יב, שיעור 153
גמרא שנינו במשנה, הכותב שתי אותיות בין בימינו ובין בשמאלו וכו', חייב. מבארת הגמרא, אוֹקְמַהּ אַבַּיֵּי – העמיד אביי דין זה, בְּאדם השׁוֹלֵט – יכול לכתוב כראוי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, ולכן אין זו נחשבת כתיבה שלא כדרך, אבל סתם אדם הכותב בשמאלו, או איטר יד הכותב בימינו, פטור. לפי שזו כתיבה שלא כדרך. משנה הַכּוֹתֵב […]
מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק עשירי ופרק אחד עשר
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת שבת, פרק עשירי א. במה דברים אמורים שאינו חייב אלא על הוצאת כשיעור בשהוציא סתם, אבל המוציא לזרע או לרפואה או להראות ממנו דוגמא ולכל כיוצא בזה חייב בכל שהוא. (שבת פרק יח הלכה כ) ב. המצניע דבר לזריעה או לרפואה או לדוגמא ושכח למה הצניעו והוציאו סתם […]
מסכת שבת, פרק יא, שיעור 151
גמרא אגב הדינים המבוארים במשנתנו, בדין טלטול מהים לספינה, הגמרא מבארת עתה כיצד ניתן לשאוב מים מהים לתוך הספינה, בהיתר: אִיתְּמַר – נשנתה מחלוקת זו בבית המדרש, סְפִינָה – הרוצה לשאוב מים מהים לתוך הספינה, רַב הוּנָא אָמַר, מוֹצִיא מִמֶּנָּה אפילו זִיז כָּל שֶׁהוּא, וּמְמַלֵּא מים מהים, ואף שהים הוא רשות כרמלית והספינה היא רשות […]
