(28) פרק ב, ברכת הפת
ברכת הפת א. ברכת 'המוציא' אין לה שיעור, אפילו רוצה לאכול רק פירור לחם, צריך לברך המוציא. לעומת זאת, לענין ברכת הנטילה ('על נטילת ידים') רק האוכל לחם כשיעור 'כביצה' מברך ברכת על נטילת ידים ובדיעבד, רבים מורים שדי בכזית.
(27) פרק ב, ברכת הפת
ברכת הפת הקדמה: חז"ל החשיבו את הפת מאד מפני שהיא סועדת את הלב, כמו שנאמר 'ולחם לבב אנוש יסעד', על כן קבעו ברכה מיוחדת על אכילתה – 'המוציא לחם מן הארץ'.
(26) פרק א, ההכנות לברכה ואופן אמירתה
הברכה בעצמה י. נכון לכוון קודם אמירת הברכה לצאת ידי מצוות חכמים שתקנו לברך, ובברכת המזון יכוון לצאת ידי מצוה מן התורה, שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת'.
(25) פרק א, ההכנות לברכה ואופן אמירתה
הברכה בעצמה ט. כיון שצריך המברך לכוון בברכתו, יש להזהר שלא לדבר בסביבת איש המברך, כדי שלא להפריע לו לכוון.
(24) פרק א, ההכנות לברכה ואופן אמירתה
הברכה בעצמה המשך ח: עיצה זו, (לכוון בשמות הראשונים שביום ולומר שכל השמות שיזכיר מעכשיו עד מחר בבוקר יהיו על דעת כוונה זו), היא העיצה למקרה של בדיעבד, אך לכתחילה אין ראוי לסמוך על התנאי הזה, אלא להשתדל לכוון את הכוונה הנכונה של השמות בכל שם שמזכיר.
(23) פרק א, ההכנות לברכה ואופן אמירתה
הברכה בעצמה ח. אם קשה לכוון בכל ברכה, יתאמץ על כל פנים כל יום בבוקר לכוון כן בשם א-ד-נ-י ובשם אלוקים הראשון שמזכיר באותו יום. וקודם שמתחיל הברכה יאמר שעל דעת הכוונה ההיא יהיו כל השמות שיזכיר מעכשיו עד מחר בבוקר. ופשוט שאם שכח להתנות בפעם הראשונה, יכול להתנות אחר כך, כשיזכר.
(22) פרק א, ההכנות לברכה ואופן אמירתה
הברכה בעצמה ז. יברך בנחת, ויכוון לפירוש המילות. וכאשר אומר את השם א-ד-נ-י, יכוון לפירוש קריאתו, שהוא אדון הכל, וכן לפירוש כתיבתו (י-ה-ו-ה) שהוא היה הווה ויהיה. ולפי דעת הגר"א, בהזכירו שם א-ד-נ-י מכוון שהוא אדון הכל, ודיו. אך פוסקי ספרד מכריעים שיכוון בשני השמות, וטוב אף לכוון בשילוב הוי"ה ואדנות, שהיא הכוונה לפי הקבלה. […]
(21) פרק א, ההכנות לברכה ואופן אמירתה
הברכה בעצמה ו. אין ראוי לברך ברכה כ'מצוות אנשים מלומדה', בלא הגיון הלב, אלא יתבונן בחסדו וטובו יתברך, שנתן לו את הדבר שמברך עליו.
(20) פרק א, ההכנות לברכה ואופן אמירתה
הברכה בעצמה ה. קודם שיברך איזו ברכה, צריך לשים לב איזו ברכה עליו לברך, כדי שבשעה שהוא מזכיר את שם ה' יתברך, שהוא עיקר הברכה, ידע מה שיסיים.
(19) פרק א, ההכנות לברכה ואופן אמירתה
הברכה בעצמה ד. לכתחילה, אין להפסיק בין הברכה והאכילה יותר מכדי דיבור (כדי אמירת התיבות 'שלום עליך רבי'), ואם הפסיק אינו צריך לחזור ולברך – כל עוד שלא הסיח דעתו בינתיים. אכן, המפסיק בדיבור, אפילו שאמר מילה אחת בין הברכה והאכילה, נחשב הדבר להפסק גמור (כל שהדיבור היה שלא לצורך הברכה) וצריך לחזור ולברך. ולכן […]
