(תהילים לד יג-יד)
ז. אף דבר שנאמר בפני שלשה, אם המספר הזהיר אותם שלא יספרו זאת, אסור להם לספר, ואפילו אם אחד או שנים סיפרו, אסור לשלישי לספר, ואפילו במקרה. ח. ודין זה הוא בין אם אמר להם שלא ידברו על הענין, או שלא יוודע מהם הדבר, תמיד אסור. והיתר זה של 'בפני שלשה' אינו שייך כששני בני […]
ה. גם דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים, או קרוב או אוהב של אותו שדיברו עליו לשון הרע, אין הדבר עתיד להתפרסם, ואסור אף לשנים האחרים לספר זאת. ו. גם באופן שמותר לספר דבר שנאמר בפני שלשה היינו רק באותה עיר שסופרו הדברים בפני שלשה, ולא בעיר אחרת. […]
ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר לשון הרע בפני שלשה, מותר לאותם שלשה לספר את הדבר לאחרים, כיון שבין כך הדבר עתיד להתפרסם. ובתנאי שלא יתכוונו לפרסם אלא יספרו במקרה. ויש אומרים שמותר רק אם השיחה התגלגלה בדרך אגב לנושא זה. ד. אך מי ששמע את הסיפור מאחד מאותם שלשה אינו רשאי לספר זאת הלאה, […]
א. אסור לספר לשון הרע אפילו ליחיד, וכל שכן לרבים, שהרי מגנה את חבירו בפני רבים, וגם מכשיל את הרבים בעוון לשון הרע. ב. מה שהתירו לספר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנאי גמור, אלא יכול להתפרש לשני פנים, וסמכו על כך שכשמספר בפני שלשה יודע שבודאי חבירו ישמע על כך, ולכן […]
ז. כיון שהתבאר שצריך האדם להפסיד ממון כדי לא להכשל בלשון הרע, כל שכן שעליו להפסיד 'כבוד' עבור זה, ולכן היושב בחברת אנשים המדברים לשון הרע, צריך להזהר שלא להשתתף עמם, אף אם מחמת כן יזלזלו בו ויבזו אותו, ולפי גודל הצער גודל השכר. ח. איסור לשון הרע הוא בין בפה ובין בכתב, בין בפירוש […]
ג. איסור לשון הרע הוא אפילו בדרך מקרה, ואילו אותם שרגילים לכך בקביעות נקראים 'בעלי לשון הרע', ועונשם גדול יותר. ד. ועל אותם אנשים שהורגלו בעוון זה ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, אמרו חז"ל שנפרעים מהאדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא. * * * פירוט ההלכה היומית: ג. איסור לשון הרע ורכילות הוא אפילו אם […]
ה. אסור לספר לשון הרע, בין אם מספר מרצונו ובין אם הפצירו בו לספר, ואפילו אם אביו או רבו מפצירים בו, אם הוא יודע שיבוא בתוך הדברים לידי לשון הרע או אבק לשון הרע, אסור לו לספר. ו. אפילו אם מחמת שלא יספר לשון הרע יגרם לו הפסד גדול בפרנסתו, כגון שיפטרוהו מעבודתו ולא יהיה […]
א. אסור לספר בגנות חבירו אפילו דבר שהוא אמת, והוא הנקרא בפי חז"ל 'לשון הרע', ואם יש בדבר תערובת שקר הרי הוא 'מוציא שם רע', שעוונו חמור יותר, והמספר עובר על 'לא תלך רכיל בעמך'. ב. מלבד לאו זה, שהוא מיוחד ללשון הרע ורכילות, עובר המספר באיסורים רבים נוספים, כפי שהתבאר בפתיחה. * * * […]
א. המספר לשון הרע עובר על 'אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר', שהכוונה למדבר לשון הרע. ב. וכן עובר על 'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ', שהכוונה למי שמכשיל את חבירו באיסור [ולעיל (לאוין, ד) התבאר מתי עובר בכך המספר ומתי עובר בכך המקבל]. ג. אם עוון זה מופקר אצלו לגמרי, שאינו מקבל על עצמו להזהר בו, עובר ב'אָרוּר […]
יג. המספר לשון הרע ומערב בדבריו דברי שקר, עובר על מצות 'מדבר שקר תרחק', והרי הוא 'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע. יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של ה', שכולן טובות, ולא לדבר או לשמוע רע על ישראל, שזה נגד מידותיו. * * * פירוט ההלכה […]
