(43) הלכות לשון הרע, כלל ד, ה-ו
ה. שני אנשים הרואים אדם העובר עבירה, והוא אדם ששונא תוכחה, והוא עשוי בקלות לחטוא שוב, רשאים לומר זאת לדייני העיר או לקרובי החוטא כדי שיענישוהו ויפרישוהו מהחטא, אך אסור להם לספר זאת לאנשים אחרים. אבל אדם יחיד אינו רשאי לספר זאת, כיון שאינו נאמן. אמנם רשאי הוא לספר זאת לרבו, אם הוא יודע שרבו […]
(41) הלכות לשון הרע, כלל ד, א-ב
א. אסור לספר שום גנאי על חבירו, לא רק בדבר שלפי האמת אין בו גנאי ממש, כגון שמספר את מעשי אבותיו, אלא אפילו אם ראהו בעצמו שעושה עבירה ש'בין אדם למקום', אסור לספר. ב. ואיסור זה הוא בין אם ראהו עובר עבירה מפורסמת ובין בשאינה מפורסמת, ואפילו אם עבר על דבר שאמרו חכמים רק שלכתחילה […]
(42) הלכות לשון הרע, כלל ד, ג-ד
ג. אדם בינוני שדרכו להזהר מרוב החטאים, וראהו אדם שעושה עבירה במזיד, אם הוא יכול לדונו לכף זכות כגון שלא ידע את גודל החטא וכדומה, עליו לדונו כן, ואסור לו לפרסם חטאו, ואף לא לשנוא אותו בעצמו. ד. ואם נראה שהוא יודע את גודל האיסור ועושהו בכוונה, אם בשאר העבירות הוא נזהר, אסור לספר את […]
(40) הלכות לשון הרע, כלל ג, ז-ח
ז. הרואה אדם שעושה מעשה שניתן לדונו לכף זכות ולכף חובה, אם העושה הוא ירא שמים, אפילו אם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, חייב לדונו לכף זכות. ואם הוא בינוני, והספק שקול, מצוה לדונו לכף זכות, ואם סיפר גנותו לאחרים, עבר באיסור לשון הרע. ואם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, ראוי שיהיה הדבר בעיניו כספק, […]
(39) הלכות לשון הרע, כלל ג, ה-ו
ה. אסור לספר לשון הרע דרך רמאות, שמספר את הענין לפי תומו, כאילו אינו יודע שזהו לשון הרע, או כאילו אינו יודע שאלו מעשיו של אותו אדם. ו. איסור לשון הרע הוא אף כשלא נגרמה על ידי זה רעה לאותו אדם, ואפילו אם הוא משער מתחילה שלא תיגרם לו רעה, אסור לספר. * * * […]
(38) הלכות לשון הרע, כלל ג, ג-ד
ג. איסור לשון הרע הוא אף כשאינו מדבר מתוך שנאה ולא מתוך כוונה לגנותו, אלא בדרך שחוק. ד. אף אם אינו מזכיר את שמו של אותו אדם, אלא רומזו והשומע מבין, אסור. ואפילו בסיפור דבר שאינו גנאי מצד עצמו, אלא שנגרם לו בכך רעה או גנות, והמספר התכוין לזה, אסור. * * * פירוט ההלכה […]
(37) הלכות לשון הרע, כלל ג, א-ב
א. אסור לומר לשון הרע בין בסתר ובין בפני האדם שמספרים עליו, ולפעמים כשמספר בפניו איסורו גדול יותר, שבא לידי קטטה והלבנת פנים. ב. דיבור שיכול להתפרש לגנות ויכול להתפרש לדבר שאין בו גנות, אם הוא אומר זאת באופן שהיה אומר אף בפני אותו אדם עצמו, זו ראיה שצורת האמירה היא באופן שאינו מתפרש לגנות, […]
(36) הלכות לשון הרע, כלל ב, יב-יג
יב. אסור לומר על דרשן שאין בדרשותיו כלום ואין מה לשמוע בהם, אפילו אם האמת היא כן. יג. אדם המגלה סוד מעסקיו או מסחרו בפני שלשה, אף שהוא דבר היכול לגרום לו היזק או צער, מותר להם לספר את הדבר לאחרים בתנאים המבוארים לעיל], אם לא גילה דעתו שהוא מקפיד שלא יספרו זאת. * * […]
(34) הלכות לשון הרע, כלל ב, ט-י
ט. אף דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אסור למספר להוסיף אפילו מילה אחת, וכן לא להטעים את דבריו לומר שאכן מתאים לאותו אדם לעשות כן, וכדומה. ואף בדבר שמפורסם בפי כל, אם כוונתו לגנותו ולבזותו בסיפור זה, אסור. י. אף דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אסור לספרו לאדם שמסתבר שיאמין לסיפור כאילו הוא […]
(35) הלכות לשון הרע, כלל ב, יא
יא. ראשי הקהל או שאר ממונים על הציבור וכדומה שדנו בעניינו של אדם מסוים והכריעו לחובתו על פי הרוב, אסור לאחד מהם לומר אח"כ שהוא רצה לזכותו וחבריו הכריעו לחובתו. ואף אם לא סיכמו בפירוש שלא יספרו, אסור, בין לאותו אדם עצמו, ובין לאחרים. ואפילו אם כועסים או מקללים אותו על כך, אסור. * * […]
