הלכות קרבן חגיגה, פרק ג
א) מצות עשה להקהיל את כל ישראל, אנשים ונשים וטף, בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל, ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת, שנאמר 'מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך' וגו'. ב) כל הפטור […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
ה-ו) הקריאה והברכות של המלך בקריאת התורה זו של 'הקהל', נאמרות בלשון הקדש, שנאמר 'תקרא את התורה הזאת', בלשונה, אף על פי שיש שם לועזות – אנשים המבינים רק שפת לעז וגרים שאינן מכירין את לשון הקודש, חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה, וגילה ברעדה, כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
יד) האומר 'הרי עלי תודה שאצא בה ידי חובתי לשם חגיגה', חייב להביא תודה, ואינו יוצא בה ידי חגיגה, שאין חגיגה באה אלא מן החולין. כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה, לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד, וידמה בכך שיעשה מצוה גמורה, אין הדבר כן, אלא חייב לשמח העניים והאומללים, שנאמר 'והלוי והגר והיתום […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
יב) אף על פי ששחטן לשלמי השמחה קודם הרגל, הואיל ואוכל מהן ברגל, יצא ידי חובתו, שאינו צריך לשחוט שלמי שמחה בשעת שמחה. יג) לא יביא אדם קרבן תודה ביום ארבעה עשר בניסן, מפני חלות החמץ שבה, שיצטרך לשורפם בחצי היום, שאין מביאין קדשים לבית הפסול. ואם הביא, יוצא בה ידי חובת שמחה, כמו שביארנו. […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
י) יוצאין ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות, ובמעשר בהמה. והכהנים יוצאים ידי חובתם בחטאת ובאשם ובבכור ובחזה ושוק, שמצוה זו היא לשמוח באכילת בשר לפני ה', והרי אכלו. אבל אין יוצאין ידי חובתן לא בעופות ולא במנחות שאינן בשר המשמח. כבר ביארנו בפסחים, שחגיגת ארבעה עשר רשות, לפיכך אין אדם יוצא בה ידי […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
ח) עולת ראייה אינה באה אלא מן החולין, כשאר הקרבנות שאדם חייב בהן. אבל שלמי חגיגה, באות גם ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין, לוקח מן התערובת בהמה, ומקריבה שלמי חגיגה, והוא (-ובתנאי) שיהיה שווי שיעור אכילה ראשונה מן החולין, מפני ששלמי חגיגה חובה, וכל שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין. ט) ויוצא […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
ו) מי שבא לעזרה בתוך ימי החג, אינו חייב להביא עולה בידו בכל עת שיכנס, שזה שנאמר 'ולא יראו פני ריקם' אינו אלא בעיקר הרגל בלבד, שהוא יום ראשון, או תשלומי ראשון אם לא הביא בראשון. ואם הביא, בכל עת שיביא מקבלין ממנו ומקריבין אותה לשם עולת ראייה, שהראייה אין לה שיעור. ז) הפריש עשר […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
ד) כל החייב בראייה – להיראות בבית המקדש ברגל, חייב בחגיגה – בהקרבת קרבן חגיגה, וכל הפטור מן הראייה, פטור מן החגיגה. וכולן חייבין בשמחה – בהבאת שלמי שמחה, חוץ מחרש, שוטה, וקטן, וערל, וטמא. וטעם הפטור של חרש שוטה וקטן, מפני שאינן בני חיוב כלל, והרי הן פטורין מכל מצות האמורות בתורה. וערל וטמא […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
ב) ה'מקמץ', והוא אדם שמלאכתו לקבץ צואת כלבים וכיוצא בהן לעבד העורות או לרפואה, וכן המצרף נחשת במחצב שלו, והעבדנין – מעבדי עורות, אף על פי שהן מאוסין מפני מלאכתן, הרי אלו מטהרין גופן ומלבושן, ועולין בכלל ישראל ליראות. ג) כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, אביו חייב להעלותו ולהראות […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק ב
א) נשים ועבדים, פטורין מן הראייה. וכל האנשים חייבים בראייה, חוץ מחרש, ואלם, ושוטה, וקטן, וסומא, וחגר, וטמא, וערל, וכן הזקן והחולה והרך והענוג מאד, שאינם יכולים לעלות על רגליהן, כל אלו האחד עשר פטורין, ושאר כל האנשים חייבין בראייה. החרש, אף על פי שהוא מדבר, אפילו חרש רק באזנו אחת, פטור מן הראייה. וכן […]
