הלכות קרבן חגיגה, פרק א
י) המפריש עולת ראייתו, ומת, היורשין חייבין להביאה. מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות, שנאמר 'אלה תעשו לה' במועדיכם, לבד מנדריכם ונדבותיכם', מכלל (-מוכח מלשון הפסוק) שקרבין ברגל. ומה שנאמר בהמשך הפסוק 'לעולותיכם', היינו כמו עולת מצורע ועולת יולדת, 'ולמנחותיכם', להביא (-לרבות) מנחת חוטא ומנחת קנאות, שקרבים בחול המועד, 'ולשלמיכם', לרבות שלמי נזיר, הכל […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק א
ח) עולת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין (-אין הקרבתם דוחה) לא את השבת ולא את הטומאה, לפי שאין להן זמן קבוע כקרבנות הצבור, שהרי אם אינו חוגג היום, חוגג למחר, כמו שביארנו. אבל דוחין את יום טוב, ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות, מקריבין עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה, שאין אלו […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק א
ו) עבר הרגל ולא חג, אינו חייב באחריותו, ועל זה וכיוצא בו נאמר 'מעוות לא יוכל לתקון'. ז) מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג הסוכות, חוגג את כל הרגל, וביום טוב האחרון, שהוא שמיני, ואף השמיני תשלומי ראשון הוא. וכן מי שלא חג ביום חג השבועות, חוגג כל שבעה ימים שאחרי שבועות, ויש […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק א
ד) מי שלא הקריב ביום טוב הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו, הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל, שנאמר 'שבעת ימים תחוג לה' אלקיך', מלמד שכולן ראויין לחגיגה, וכולן תשלומי ראשון הם. ה) ואף שניתן להשלים את הבאת הקרבנות בשאר ימות הרגל, מכל מקום מצוה להקדים ולהקריב בראשון. לא הקריב בראשון, בין שוגג בין מזיד, יקריב […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק א
הלכות קרבן חגיגה / פרק א ב) קרבנות הראייה והחגיגה, אין להן שיעור מן התורה, שנאמר 'איש כמתנת ידו' וגו', אבל תקנה היא מדברי סופרים שלא יהא קרבן עולת הראייה פחות משוה מעה כסף, ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף, ומצוה להביא כפי עשרו, שנאמר 'איש כמתנת ידו'. ג) שלמי שמחה, לא נתנו בהן […]
הלכות קרבן חגיגה, פרק א
הקדמה הלכות חגיגה יש בכללן שש מצות, ארבע מצות עשה, ושתים מצות לא תעשה, וזה הוא פרטן: (א) להראות פני ה'. (ב) לחוג בשלש רגלים. (ג) לשמוח ברגלים. (ד) שלא יראה ריקם. (ה) שלא יעזוב לוי מלשמחו וליתן לו מתנותיו ברגלים. (ו) להקהיל את העם בחג הסכות במוצאי שמיטה. א) שלש מצות עשה נצטוו ישראל […]
הלכות קרבן פסח, פרק י
יד) בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השולחן, וכל התבשילין העולים עמו (-עם הפסח) על השלחן, מתבערין עמו. ואינן נאכלים אלא עד חצות, כקרבן הפסח עצמו, גזירה מפני התערובת. טו) מה בין פסח ראשון לפסח שני, הראשון אסור בחמץ בבל יראה ובל ימצא, ואינו נשחט על חמץ (-כשיש חמץ בבית בעל הקרבן), ואין מוציאין ממנו […]
הלכות קרבן פסח, פרק י
י) גידין הרכין, שסופן להקשות, אף על פי שהן ראויין לאכילה עתה, ונאכלין בפסח, מכל מקום אין נמנין עליהן, אלא יש צורך שיהא לכל אחד מהמנויים כזית בשר ממש. ונמנין על מוח שבראש, מפני שיכול להוציאו בלא שבירת עצם, ואין נמנין על מוח שבקולית, והוא העצם הסתום משני ראשיו, שהרי אינו יכול להוציאו אלא בשבירת […]
הלכות קרבן פסח, פרק י
י) גידין הרכין, שסופן להקשות, אף על פי שהן ראויין לאכילה עתה, ונאכלין בפסח, מכל מקום אין נמנין עליהן, אלא יש צורך שיהא לכל אחד מהמנויים כזית בשר ממש. ונמנין על מוח שבראש, מפני שיכול להוציאו בלא שבירת עצם, ואין נמנין על מוח שבקולית, והוא העצם הסתום משני ראשיו, שהרי אינו יכול להוציאו אלא בשבירת […]
הלכות קרבן פסח, פרק י
ז) שבר האדם את עצם האליה, אינו לוקה, שהרי אינו ראוי לאכילה, שהרי האליה מוקטרת על גבי המזבח. ח) הסחוסים, שהם כמו עצמים רכים, הרי אלו מותרין לאכלן, ואין בזה משום איסור שבירת עצם. ט) היה הקרבן גדי קטן ורך, שעצמותיו רכים, לא יאכל אותן, שזה נחשב כשובר עצם, ואם אכל, לוקה, שאחד השובר עצם […]
