הלכות מעילה, פרק ה
ה) אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע, אבל הנהנה בקרקע עצמה של הקדש, או במחובר לה, לא מעל, ואפילו אם פגם בקרקע או בגידוליה. כיצד, החורש שדה הקדש, או הזורע בה, פטור. נטל מאבקה של הקרקע, ונהנה בה, ופגמה, כיון שתלשה ואחר כך נהנה ממנה, הרי זה מעל. הדש תבואה של חולין בשדה של הקדש, […]
הלכות מעילה, פרק ה
ג) אכל מאכל של הקדש והאכיל את חבירו מאותו מאכל, או שנהנה מהקדש ומהנה חבירו, הרי אכילתו והניית חבירו או אכילת חבירו והנייתו, כולן מצטרפין לשיעור מעילה, ואם נעשה מן הכל יחד הנייה בשוה פרוטה, הרי זה מעל. ד) המעילה מצטרפת לשיעור האיסור אפילו לאחר זמן מרובה, כיצד, נהנה היום מן ההקדש, ונהנה לאחר כמה […]
הלכות מעילה, פרק ה
א) אחד המקדיש לבדק הבית דבר הראוי לחזק הבדק, כגון שהקדיש אבן או קורה, או המקדיש לבדק הבית דבר הראוי למזבח, כגון כבשים ותורים, או המקדיש למזבח דבר הראוי לבדק הבית, כגון אבן וקורה, או המקדיש לזה ולזה דברים שאינן ראויין לא לזה ולא לזה, כגון המקדיש תרנגולין וחומץ וציר (-רוטב) או קרקע, אפילו הקדיש […]
הלכות מעילה, פרק ד
י) האומר לחבירו 'ככרי עליך הקדש', כלומר, תאסר עליך כהקדש, וחזר ונתנה לו, הרי המקבל מתנה זו מעל לכשיוציא – כשישתמש בה, אבל הנותן לא מעל, שהרי הנותן, המתנה אינה אסורה עליו. וכן כל כיוצא בזה משאר הקונמות, יש בהן מעילה לאותו אדם שנאסר בהן. וכל דברים הנאסרין עליו מנדר כזה, מצטרפין יחד, ואם נהנה […]
הלכות מעילה, פרק ד
ח) המוכר עולתו ושלמיו – בהמות שהקדישם לעולה או לשלמים, לא עשה כלום, ודין תורה הוא שיחזרו המעות שקיבל מהקונה להיות חולין כמו שהיו, ומכל מקום קנסו אותו חכמים שיפלו המעות שקיבל לנדבה, אפילו היתה הבהמה שוה ארבעה ומכרה בחמשה, החמשה כולן יפלו לנדבה, ואין כאן מעילה בבהמות הקרבן עצמן, לא מדברי תורה ולא מדברי […]
הלכות מעילה, פרק ד
ז) הנהנה מדמי חטאת עד שלא (-קודם ש) קרבה חטאתו, יוסיף חומש על מה שנהנה, ויביא בדמיו חטאתו – באותם דמים שנתן תמורת מעילתו יקנה את קרבן החטאת שהיה חייב בו, ויביא קרבן אשם על מעילתו. וכן אם נהנה מדמי אשם עד שלא קרב אשמו, יוסיף חומש, ויביא בדמיו את אשמו הראשון, ויביא אשם אחר […]
הלכות מעילה, פרק ד
ו) המפריש שתי סלעים לקניית קרבן אשם (כדין איל אשם, שצריך לקנותו בשתי סלעים), ועבר ולקח בהן שני אילים לחולין, הואיל וקנה חולין בדמי אשם, מעל, וכיון שהמועל חייב להוסיף חומש, חייב הוא לשלם עשרה דינרים, שהן שתי סלעים וחומש (שהרי הסלע הוא ארבעה דינרים), ויביא בהן אשם, ויביא בנוסף לכך קרבן אשם על מעילתו, […]
הלכות מעילה, פרק ד
ד) אחד ממחוייבי קינין (-אחד מהחייבים להביא 'קן' של שתי יונים, האחד לחטאת והאחד לעולה) שהפריש מעות, ואמר 'אלו לחובתי', מועלין בכולן, ומועלין במקצתן, כיון שבין בחטאת ובין בעולה יש מעילה (ואין ביניהם שלמים כלל), ואם מתו בעלי הקינין, יפלו לנדבה, כמו שביארנו בנזירות, ומועלין בהן. ה) המפריש חטאת על אכילת חֵלֶב, והביאה על אכילת […]
הלכות מעילה, פרק ד
ג) המפריש מעות לצורך הבאת קרבנות נזירותו, אסור ליהנות בהן, ואם נהנה לא מעל, מפני שהן ראויין לבא כלם שלמים – שהרי יכול הוא להביא בכל המעות את קרבנות השלמים שחייב בהם הנזיר ואת שאר הקרבנות להביא מדמים אחרים], ואין בשלמים מעילה, אלא באימוריהן אחר זריקת דמים. מת אותו נזיר, יפלו הדמים לנדבה. ואם היו […]
הלכות מעילה, פרק ד
א) המפריש מעות להביא בהם קרבן חטאתו, או שהפרישן לעולתו, ולאשמו, ולתורין ובני יונה, מועלין בהן משעה שהפריש. אבל אם הפריש מעות להביא בהם קרבן שלמים, שהם קדשים קלים, אין מועלין בהם. ב) הקדיש אבר אחד מאברי הבהמה, לדמיו למזבח, כלומר, שבדמי אותו אבר יקנו קרבן ויקריבוהו על גבי המזבח, הרי זה ספק אם פשטה […]
