הלכות תפילה [שנה א, בשלח, ז-ח]
ז. אות וא"ו הנוספת בתיבת ואלקי יעקב, ואות ה"א יתירה שבתיבות האל הגדול הגבור והנורא, וגם אות וא"ו של והנורא, בכל אחת ואחת יש סוד גדול וכונות עמוקות, וצריך המתפלל להוציאם היטב בפיו שלא יבלע אחד מהם מחמת המהירות. ועל זה נאמר לאדם הוי זהיר באות אחת קלה כמילהה אחת חמורה, שאין אתה יודע הסוד […]
הלכות תפילה [שנה א, בשלח, ו]
ו. צריך לעשות שתי כריעות ושתי זקיפות בעת שמשתחוה בעמידה. כיצד, כשאומר 'ברוך' יכרע בתיבת ברוך כריעת הגוף בלבד, ובתיבת 'אתה' יכרע את ראשו גם כן, הרי שתי כריעות וכשאומר 'השם', יזקוף שם שתי זקיפות, ותחלה יזקוף גופו בלבד ואח"כ יזקוף ראשו ג"כ. רמז לדבר כאשר יחנו כן יסעו. ולכן אמר רב בגמרא, כל הכורע […]
הלכות תפילה [שנה א, בשלח, ה]
ה. המתפלל צריך לכוין בכל הברכות. ואם אחר עמל וטורח והשתדלות רב אינו יכול לכוין בכולם, ישתדל ויתאמץ לפחות לכוין ב'אבות', שהיא ברכה ראשונה. ואף על גב דמן הדין אם לא כיון באבות אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור, כתבו האחרונים שבזמן הזה אין חוזרין משום חסרון כונה, שמא גם בחזרתו לא יכוין. והגאון מהר"ח […]
הלכות תפילה [שנה א, בשלח, ג-ד]
ג. אם עומד להתפלל במקום שהוא יושב בו, יזהר לחזור לאחוריו שיעור ג' פסיעות, ואחר כך יחזור לעמוד במקומו להתפלל. ואם הוא יושב רחוק ממקום שעומד בו להתפלל, ילך תחלה למקום שעומד להתפלל בו, ויחזור לאחוריו ג' פסיעות, ויחזור לאותו מקום שעומד בו בתפלה, כיון שיש סוד בזה – לחזור לאחוריו ג' פסיעות קודם שיתחיל […]
הלכות תפילה [שנה א, בשלח, א-ב]
א. קודם שיתחיל בתפלת העמידה, כשאומר גאל ישראל, ימשמש בתפילין של ראש, כי תפילין של ראש הוא באצילות, ותפלת העמידה באצילות. ויש אומרים שגם בסיום 'המברך את עמו ישראל בשלום' ימשמש בתפילין של ראש. ונראה לי, דהנוהג בכך לא ימשמש אלא אחר 'יהיו לרצון אמרי פי', כי פסוק זה כולו מכלל התפלה, ובזמן התפילה צריך […]
הלכות תפילה [שנה א, בא, כז-כח]
כז. כל סרחון וריח רע שהוא מחמת עיפוש, דינו כצואה. אבל דבר שריחו רע לבני אדם לאו מחמת עיפוש אלא ברייתו כך, כגון נפט וכן מה שקורין בערבי קי"ר, אף על גב שריחם קשה אין להם דין צואה ואין צריך להתרחק מהם. וכן הוא הדין בכל מיני עשבים שריחן רע מכח טבען וברייתם, אין בכך […]
הלכות תפילה [שנה א, בא, כו]
כו. ריח רע שאין לו עיקר, כגון שיצא ממנו רוח מלמטה, אף על פי שמותר מן התורה, גזרו חז"ל עליו משום ריח שיש לו עיקר, ולכן אסור בדברי תורה, בקריאת שמע, בתפלה ובברכות, עד שיכלה הריח ממנו. במה דברים אמורים, אם הרוח יצא ממנו, אבל אם יצא מחבירו, מותר בדברי תורה, שלא גזרו חכמים בזה, […]
הלכות תפילה [שנה א, בא, כג-כד]
כג. קטן שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, אפילו שאינו יכול לאכלו אלא ע"י בישול כגון דייסא וכיוצא, הרי בני מעיים שלו בודאי מסריחין כל מיני מאכל שיאכל, וצריך להתרחק מצואתו כמו צואת גדול. וכל זה מן הדין, אבל לכתחלה טוב להתרחק אפילו מצואת קטן בן יומו, וכן נוהגים: כד. צואה, אפילו יבשה ואין […]
הלכות תפילה [שנה א, בא, כא-כב]
כא. אם בשעה שהוא מברך או קורא הרגיש שנתלכלכו המכנסיים שלו בהשתנה, שרי, אף על פי שהם טופח ע"מ להטפיח, מפני שהם מכוסים בבגד העליון: כב. כל מקום שראוי להסתפק בו אם יש בו צואה או לאו, אסור לקרות ק"ש וכל דבר שבקדושה עד שיבדוק המקום. ואם אינו יכול לבדוק מפני שהוא לילה או סיבה […]
הלכות תפילה [שנה א, בא, יט-כ]
יט. מי רגלים של אדם בשעה שמשתין, אסור לקרות כנגדן מן התורה, אבל לאחר שנפלו לארץ או בכלי, אסור מדרבנן, ולכן כיון דאיסורם מדרבנן הקלו בהם ואמרו דאם אחר שהשתין בכלי הטיל לתוכו רביעית מים, הרי זה מותר לקרות כנגדם. וכן הוא הדין אם היה בכלי מעיקרא רביעית מים והשתין בתוכו דמותר. ושיעור זה הרביעית, […]
