מסכת תענית, פרק א, שיעור 6
שנינו במשנה, התחילו היחידים מתענים, אוכלים ושותים משחשיכה', ומבואר בכך שאין הצום מתחיל בלילה, אך לא התבאר במשנה מתי מתחיל הצום. הגמרא מבארת עתה מהו זמן תחילת הצום: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, עַד אֵימָתַי אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בליל התענית, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד קְרִיאַת הַגֶּבֶר – עד זמן קריאתו […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 5
הגמרא מביאה עתה דינים שונים בענין תעניות: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הֲרֵי שֶׁהָיָה האדם מִתְעַנֶּה עַל הַחוֹלֶה, וְנִתְרַפֵּא קודם סיום התענית. או שהיה האדם מתענה עַל הַצָּרָה, וְעָבְרָה קודם סיום התענית, הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה, וּמַשְׁלִים את תעניתו עד סופה. דין נוסף: הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין, כגון שאירעה צרה בעירו וגזרו תענית על בני העיר, […]
מסכת תענית, פסקי הלכות, פרק א (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) א. ביום טוב של שמיני עצרת, בתפילת מוסף, מתחילים להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' ובחוץ לארץ מתחילים ביום טוב ראשון של שמיני עצרת], עד יום טוב ראשון של פסח בתפילת שחרית. ב. בימות הגשמים, אם לא […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 4
משנה משנתנו מתחילה לבאר את ההנהגה בזמן שאין הגשמים יורדים כתיקונם: הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן, שזהו כבר הזמן השלישי הראוי לירידת גשמים (לאחר ג' וז' במרחשוון), וְעדיין לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים – תלמידי חכמים מִתְעַנִּין, ובתעניות אלו אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה – בליל התענית, ורק בבוקר מתחילים להתענות, וּמֻתָּרִין בימי התענית בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 3
גמרא שנינו במשנה, 'העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר'. פֵּרוּשׁ 'הָאַחֲרוֹן' היינו הַמִּתְפַּלֵּל בְּמוּסָף, הוּא מַזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. וּבְשַׁחֲרִית, אֵינוֹ מַזְכִּיר. וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בְּשַׁחֲרִית מַזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים, וּבְמוּסָף אֵינוֹ מַזְכִּיר. שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (ה"ב) מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, שבסוכות מתחילים להזכיר גשמים רק במוסף של יום […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 2
שנינו בתלמוד בַּבְלִי, במסכת ברכות (כט.) בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי אַסִּי, טָעָה האדם וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים (-'מוריד הגשם') בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְאם לא הזכיר שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, והיינו אמירת 'ותן טל ומטר לברכה', אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרָהּ – יכול הוא להזכיר את בקשת הגשמים בְּ'שׁוֹמֵעַ תְפִלָּה'. וְאוֹתְבִינַן עֲלֵיהּ […]
מסכת תענית, פרק א, שיעור 1
מסכת זו עוסקת בדיני התעניות על עצירת הגשמים (ואגב כך יוזכרו בה גם דיני שבעה עשר בתמוז ותשעה באב), ותחילה יבואר מתי הוא זמן הזכרת ובקשת הגשמים בתפילה. משנה מֵאֵימָתַי – מאיזה תאריך בשנה מַזְכִּירִין גְבוּרוֹת גְּשָׁמִים – מזכירים את שבחו של ה' המוריד את הגשמים בגבורה, והיינו אמירת 'מוריד הגשם', רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיּוֹם […]
מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 54
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵלּוּ הֵן בהמות 'מִדְבָּרִיוֹת' וְאֵלּוּ הֵן בהמות 'בַּיְיתוֹת', מִדְבָּרִיוֹת, הן אותן בהמות שֶׁיּוֹצְאוֹת מהעיר בַּפֶּסַח, וְרוֹעוֹת מחוץ לעיר, וְנִכְנָסוֹת לעיר בִּרְבִיעָה – בזמן ירידת הגשמים, בחורף. בַּיְיתוֹת הן בהמות שֶׁיּוֹצְאוֹת בכל יום מהעיר וְרוֹעוֹת חוּץ לַתְּחוּם, וּבלילה בָאוֹת וְלָנוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם. רַבִּי אוֹמֵר, אֵלּוּ וְאֵלּוּ בַּיְיתוֹת הֵן, ואף אותן שכל הקיץ נמצאות […]
מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק ה (ב)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) יא. וכן דברים שאסרו חכמים אף שיש בהם מצוה ממש, כגון שאין להקדיש ממון להקדש, ולא להעריך, ולא להפריש תרומות ומעשרות, אסורים בין בשבת ובין ביום טוב. ודברים אלו אסורים משום שהם דומים למקח וממכר, ויש […]
מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 53
משנה בּוֹר מים שֶׁל אדם יָחִיד, הרי המים שבו כְּרַגְלֵי הַיָחִיד, ומותר להוליכם רק במקום שאותו יחיד רשאי ללכת. וּבור מים שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר, הרי המים שבו כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, ואם אדם מחוץ לעיר לקח משם מים, מותר לו להוליכם רק למקום שכל אנשי העיר רשאים להלך בו. (אבל אם זכה במים אחד מאנשי […]
