מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 52
משנה משנתנו ממשיכה בהלכות עירובי תחומין, באופנים שבהם החפץ נמצא בשליטת כמה בני אדם: הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. ואם שאל את החפץ בְּיוֹם טוֹב עצמו, הרי הוא כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל, כיון שבכניסת יום טוב היה שלו לגמרי. אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה (-שלוותה) מֵחֲבֶרְתָּהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְצורך הכנת עִיסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ – […]
מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 51
הגמרא ממשיכה לדון בדינו של חפץ השייך לשני בני אדם, וכל אחד הניח עירוב תחומין לצד אחר: אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ – שני בני אדם שקנו חָבִית וּבְהֵמָה בְּשׁוּתָּפוּת, וביום טוב חלקו את השותפות ונטל כל אחד חצי, אלא שכל אחד הניח עירובו בערב יום טוב בצד אחר, אָמַר רַב, […]
מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 50
גמרא שנינו במשנה, 'הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לְרוֹעֶה הרי אלו כרגליו' וכו'. אוֹקִימְנָא – העמידה הגמרא דין זה בִּשְׁנֵי רוֹעִים, והיינו שבערב יום טוב אמר שימסרנה לשניהם, וביום טוב עצמו מסרה לאחד מהם בלבד, דְּבאופן זה לֹא קָנָה אפילו אֶחָד מֵהֶן לענין זה שתהיה כרגליו, כיון שבכניסת יום טוב לא גמר בדעתו למי מהרועים ימסרנה, […]
מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 49
שנינו במשנה שאסרו אף דברים של רשות, והיינו שיש בהם קצת מצוה, ומבארת הגמרא את הטעם בכך: 'לֹא דָּנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין', מבארת הגמרא, וְכוּלְּהוּ – וכל הדברים הללו הם גְּזֵירָה שגזרו חכמים, שֶׁמָּא יִכְתֹּוב. עוד שנינו במשנה, שאסרו אף דברים של מצוה, 'לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין'. מבארת הגמרא, איסור […]
מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק ד (ג) ופרק ה (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) לא. הבא להסיק עצים ביום טוב, אינו רשאי לאסוף קנים וקיסמים המפוזרים בחצר, אלא רק ממה שיש לפניו (כלומר סמוך לתנור. (משנ"ב)). גם עצים המוכנים להסקה, אסור להשתמש בהם לדבר אחר, כגון ליטול מהם קיסם לחציצת […]
מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 48
הגמרא מביאה מימרא בענין גרף של רעי: אָמַר שְׁמוּאֵל, גְּרָף שֶׁל רְעִי, וַעֲבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם, אף שהם מוקצים מחמת מיאוס, מוּתָּר לְהוֹצִיאָן לָאַשְׁפָּה בשבת, ולרוקנם שם, כיון שהם מאוסים כשהם בבית לפני האדם. תַּנְיָא נַמִי הָכִי – שנינו כן אף בברייתא, גְּרָף שֶׁל רְעִי וַעֲבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם, מוּתָּר לְהוֹצִיאָן לָאַשְׁפָּה, וּכְשֶׁהוּא מַחֲזִירוֹ – […]
מסכת ביצה, פרק ה, שיעור 47
משנה מַשִּׁילִין – מותר להשליך פֵּירוֹת מן הגג דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה – חלון הקבוע בתקרה בְּיוֹם טוֹב, וכגון שהיו לו חיטים ושעורים שטוחים על הגג, ורואה שעומד לרדת גשם, רשאי להשליך את החיטים והשעורים דרך החלון שבתקרה אל תוך הבית, אף שאין בזה צורך אכילה, התירו לו חכמים טירחא זו כדי למנוע ממנו הפסד. אֲבָל לֹא […]
מסכת ביצה, פרק ד, שיעור 46
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, מוֹלְגִין – שורים במים חמים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם של הבהמה ביום טוב, וּמְהַבְהֲבִין אוֹתָן בְּאוּר – חורכים אותם מעט באש, כדי להסיר את השיער מהעור ולהכשירם לאכילה, אֲבָל אֵין טוֹפְלִין אוֹתָן לֹא בְּסִיד, וְלֹא בְּחַרְסִית – לבינה כתושה, וְלֹא בֲּאֲדָמָה, שזו דרך מעבדי העורות, להניח חומרים אלו על העור כדי להשיר […]
מסכת ביצה, פרק ד, שיעור 45
גמרא הגמרא מביאה ברייתא בענין המחלוקת של משנתנו: תַּנְיָא בברייתא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִלְּפָנָיו, לַחֲצוֹת בּוֹ אֶת שִׁינָּיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִטּוֹל אֶלָּא מִן הָאֵבוּס שֶׁל בְּהֵמָה, כיון שמאכל בהמה אינו מוקצה כלל, ומותר להשתמש בו לכל דבר. וְשָׁוִין – ובין רבי אליעזר ובין חכמים סוברים שֶׁלֹּא יִקְטְמֶנּוּ – לא יחתוך את […]
מסכת ביצה, פסקי הלכות, פרק ד (ב)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה] ט. בחג הסוכות אסור ליטול שום דבר מהסוכה, בין מהסכך בין מהדפנות ובין מהקישוטים, אלא אם כן התנה ואמר קודם החג שאינו בודל מהסוכה כל בין השמשות של כניסת יום טוב. אבל אינו יכול להתנות […]
