טו. מותר לנגב הידים במכשיר לייבוש ידים הפועל על ידי הזרמת אויר חם על גבי הידים. והוא הדין בניגוב הידים על ידי השמש וכדו'. טז. אין לנגב הידים בחלוקו, דקשה לשכחה. ומכל מקום הנוהגים לנגב בבגדיהם את רסיסי המים שעל גב הידים, קודם הנטילה, אין לחוש בזה משום שכחה.
יג. אם אין לו כלי ליטול בו את ידיו, ויש לפניו מקוה שיש בו ארבעים סאה, או ים או נהר, יטבול ידיו בהם, ויברך 'על נטילת ידים'. ואם בירך 'על טבילת ידים', יצא. יד. יגביה ידיו ויברך, וינגב קודם שיבצע על הפת, שהאוכל בלי ניגוב כאילו אוכל לחם טמא. ויזהר לברך לפני שמתחיל לנגב. וטוב […]
יא. אין להפסיק בדיבור בין הנטילה לניגוב. ומכל מקום אם הפסיק בדיבור קודם הניגוב, קודם שיברך, אינו צריך לחזור וליטול ידיו, אלא יברך וינגב. [וגם לא ינגב ידיו ויחזור ויטמאם כדי ליטול שנית בברכה. וכמבואר]. ומכל מקום לדברים שבקדושה מותר לענות. יב. יש נוהגים לומר אחר הנטילה (קודם הברכה) פסוק "שאו ידיכם קודש" וכו', ויש […]
ט. אין מברכים על הנטילה קודם הנטילה, משום שפעמים אין ידיו נקיות ואין לברך בידים שאינן נקיות. ולכן מנהגינו פשוט לברך על הנטילה קודם הניגוב. ואף שאנו נוטלים ידים יותר מרביעית מים על כל יד, ובזה לפי דעת מרן השלחן ערוך אין צריך ניגוב, ונמצא שאם יברך אחר הנטילה לא חשיב כמברך עובר לעשייתן, עם […]
ו. הקובע סעודה על פת הבאה בכיסנין, (עוגה) דהיינו שאוכל למעלה מ – 216 גרם, חייב ליטול ידיו כדין נטילת ידים לפת. ויש אומרים שאף מברך על נטילה זו, ויש חולקים. ולכתחלה אין לברך, והמברך יש לו על מה שיסמוך. ז. האוכל פת כדי להעביר את מתיקות הדבש שאכל, או להעביר החריפות ממה שאכל, יש […]
ד. האוכל פחות מכזית פת (פחות מ – 27 גרם) מעיקר הדין אינו צריך ליטול את ידיו, ורק אם בדעתו לאכול שיעור כזית, צריך ליטול את ידיו, אבל לא יברך על נטילה זו. ורק אם בדעתו לאכול פת שיעור כביצה שהוא כ – 51 גר', נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים. והמחמיר ליטול ידיו (בלי […]
א. מצוה מדברי סופרים ליטול את הידים קודם סעודה שאוכל בה פת. ומצוה לשמוע דברי חכמים. והסמיכו זאת על הפסוק: "והתקדשתם והייתם קדושים" (ויקרא כ, ז), והתקדשתם אלו מים ראשונים וכו'. ואף שזו מצוה מדברי סופרים יש לברך על נטילה זו קודם הניגוב: "אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים". וצריך ליזהר מאד בנטילת ידים, […]
קז. בנוסח ברכת הלבנה יש לומר: סימן טוב תהי לנו ולכל ישראל. קח. יש לומר בברכת הלבנה: ברוך יוצרֵך [בניקוד צירי], ברוך עושֵׁך, ברוך קונֵך, ברוך בוראֵך, בניקוד ציר"י. קט. בברכת הלבנה נכון לומר: "אלמלא זכו בני ישראל". ולא אלמלא לא זכו וכו'. קי. בברכת הלבנה אומרים: ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם וכו'. [ולא לעשות […]
קא. בנוסח קודשת כתר במוסף של שבת ויום טוב, יש לומר עם עמך ישראל קבוצי מטה. ובמוסף של ראש חודש יש לומר "ועמך ישראל קבוצי מטה". קב. יש נוהגים לומר בתפלת מוסף בשבת: "וגם האוהבים דבריה וכו'", ויש שאומרים "וגם האוהבי דבריה גדולה בחרו". ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, דלשני הגירסאות יש סימוכין בדברי […]
צה. בנוסח "נשמת כל חי" שבתפלת שחרית של שבת יש לומר: "וה' אלהים אמת לא ינום ולא יישן". ותיבת "ער" נמחקת. צו. בנוסח נשמת כל חי אומרים: "המשיח אלמים והמפענח נעלמים וכו'". והיא הוספה מזמן הקדמונים לרמוז על הנס אשר פעל ועשה רבינו קלונימוס בעל הנס, שהחיה את המת, והקב"ה שם דבריו בפיו של הנער […]
