הלכות בכורות, פרק א
יט) המפשיט עורו של בכור בעל מום, הרי זה מותר להפשיטו באי זה דרך שירצה, אם רצה להרגיל – להפשיטו דרך הרגל, ובדרך זו נשאר עורו שלם, ומשתמשים בו כנאד או כמפוח, מרגיל – רשאי לעשות כן (ואין בכך חשש בזיון, שנראה כמוכרו לצורך מפוח בעודו על בהמת הקדשים). וכן שאר פסולי המוקדשין, אם רצה […]
הלכות בכורות, פרק א
יז) הבכור, אין פודין אותו, שנאמר 'אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה', וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם, שכיון שהוא עומד לקרבן, אין לכהן בו זכות כדי למוכרו. ובזמן הזה, שאין בית, הואיל והוא עומד לאכילה לאחר שיפול בו מום, הרי הוא מותר למוכרו, ואף על פי שהוא תמים, ומותר […]
הלכות בכורות, פרק א
טו) היה הבכור בעל מום, ואמר לו הכהן בתוך זמן זה שמוטל על הבעלים לטפל בו 'תנהו לי שאוכלנו עתה', או שהיה תמים ואמר לו הכהן 'תנהו לי בתוך זמן זה שאקריבנו עתה', הרי זה נותנו לו – רשאי ליתנו לו עתה, שהרי אין הכהן מסייע לו בטיפולו, אלא אוכלו או מקריבו מיד. ויראה לי […]
הלכות בכורות, פרק א
יג) עבר האדם ואיחר את הבאת הבכור למקדש לאחר שנתו, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, מכל מקום אם היה עדיין תם הרי זה לא נפסל, אלא מקריבו. ואם היה בעל מום, שוחטו בכל מקום, שנאמר 'מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך', מקיש הכתוב בכור למעשר, מה מעשר אינו נפסל מִשָּׁנָה לחברתה, אף […]
הלכות בכורות, פרק א
יא) ובזמן הזה, עד שלא נראה להראותו לחכם, כלומר קודם שנפל בו מום, רשאי (-חייב) לקיימו אפילו שתים ושלש שנים, שהרי כל זמן שאין בו מום עליו לקיימו, ומשנראה להראותו לחכם, כלומר, משעה שנפל בו מום, אם נולד בו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש, ואם נולד בו מום אחר שנתו, מקיימו […]
הלכות בכורות, פרק א
ט) נולד לו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש, נולד לו מום בסוף שנתו, מותר לקיימו שלשים יום מיום שנפל בו המום. ואף על פי שעל ידי זה הוא מתאחר לאחר שנתו, כיצד, כגון שנפל בו מום בחמשה עשר יום לפני גמר שנתו, משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו, שהם שלשים […]
הלכות בכורות, פרק א
ז) הכל חייבין בבכור בהמה טהורה, כהנים, לויים, וישראלים. ואף על פי שהבכור של כל אדם ניתן לכהן, מכל מקום אם נולד לו – לכהן עצמו בכור, מקריב דמו ואימוריו, כמו שביארנו, ואוכל שאר הבשר בתורת בכור, שנאמר 'כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך' וגו'. אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה, כהנים ולויים פטורין, כמו […]
הלכות בכורות, פרק א
ה) מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ישראל ובחוצה לארץ, ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ ישראל, שנאמר 'ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך', ויש ללמוד מפסוק זה שרק ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן, וממקום שאין אתה מביא מעשר דגן, והיינו מחוץ לארץ, אי אתה […]
הלכות בכורות, פרק א
ג) בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום, בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה בתחילה תמים, הרי הוא ניתן לכהן. אם רצה הכהן, אוכלו בכל מקום, או מוכרו, או מאכילו למי שירצה, אפילו לנכרי, מפני שהוא חולין, שנאמר 'וכי יהיה בו מום פסח או עור וגו' הטמא והטהור יחדו יאכלנו כצבי וכאיל', והרי […]
הלכות בכורות, הקדמה
הלכות בכורות, יש בכללן חמש מצות, שתי מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן: א) להפריש בכורות. ב) שלא יאכל בכור תמים חוץ לירושלים. ג) שלא יפדה הבכור. ד) להפריש מעשר בהמה. ה) שלא יגאל מעשר בהמה. וכללתי המעשר עם הבכור, לפי שמעשה שניהם אחד, והכתוב כללו עמו, שנאמר 'ואת דמם תזרוק', מפי […]
