תפילת ערבית (ב)
וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יום הַשַּׁבָּת לקיים את כל הלכותיה המרובות, לשמור לַעֲשׂוֹת אֶת מצות הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם – בכל דורותיהם, כי נִכְרַת עליה בְּרִית עוֹלָם (-קיום נצחי). רק בני ישראל ישמרוה (-אבל גוי שֶׁשָּׁבַת חייב מיתה) כי בֵּינִי (-בין הקב"ה) וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת וסימן הִיא (-השבת) לְעֹלָם – על בריאת העולם, שבה הם מעידים […]
קבלת שבת (יג)
וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ (סֻכַּת – הַגָנַת שְׁלוֹמֶךָ – שתסוכך ותגן עלינו בהשראת שכינתך עלינו) סֻכַּת – סיכוך והגנה של רַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. בָּרוּךְ (-מקור הברכה) אַתָּה הוא יְהֹוָה (-אדון הכל היה הוה ויהיה), הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת – הגנה של שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל העיר יְרוּשָׁלָיִם.
קבלת שבת (יב)
וְלוֹמַר שליח ציבור בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ. אומר 'בָּרְכוּ אֶת' בלשון זה דַּיְקָא, כי תיבת 'את' מרמזת על בחינת המלכות דָא שַׁבָּת דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא – זו בחינת השבת המאירה בליל שבת. והמתפללים עונים לעומתו בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ, תיבת 'ברוך' מרמזת על מידת החכמה דָּא אַפִּיקוּ דְבִרְכָאָן – היא מוֹצָא כל הברכות מִמְּקוֹרָא דְּחַיֵּי (-ממקור החיים), […]
קבלת שבת (יא)
כי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שהוא אֶחָד לְעֵלָּא (-למעלה) לָא יָתִיב עַל כּוּרְסַיָּא דִיקָרֵיהּ – אינו יושב על כסא שכינת כבודו (-בחינת היחוד עם השכינה) עַד דְאִתְעֲבִידַת אִיהִי (-שגם היא נעשית) בְּרָזָא דְאֶחָד כְּגַוְנָא דִילֵהּ – בסוד האחד כמוהו (-כמו הספירות העליונות) לְמֶהֱוֵי – כדי שיהיה היחוד באחדות גמורה אֶחָד בְּאֶחָד, וְהָא אוּקִימְנָא – והרי כבר […]
קבלת שבת (י)
כְּגַוְנָא דְאִנּוּן – כמו שהם (-ששת הספירות העליונות שבהם הקב"ה מנהיג את עולמו) מִתְיַחֲדִין לְעֵלָּא בְּאֶחָד – מתייחדים למעלה באחדות (-שמכירים שכל מציאותם הוא ממציאותו יתברך, ואין ביניהם שום פירוד), אוֹף הָכִי – כמו כן בשבת אִיהִי – בחינת השכינה השרויה בתחתונים אף היא אִתְיַחֲדַת לְתַתָּא בְּרָזָא דְאֶחָד – מתייחדת למטה בסוד האחד (-יחוד פנימי) […]
קבלת שבת (ט)
בּוֹאִי בְשָׁלוֹם – הננו לקבל את פניה של שבת המלכה הנכנסת, שהיא עֲטֶרֶת תפארת לכנסת ישראל בַּעְלָהּ (-שהוא בן זוגה של השבת), גַּם נקבלה בְּרִנָּה (ביו"ט: בְּשִׂמְחָה) וּבְצָהֳלָה בהכנסה לשרות תּוֹךְ (-בקרב) אֱמוּנֵי – הנאמנים שבישראל (-לה' ולתורתו) עַם סְגֻלָּה (-החביב להקב"ה). בּוֹאִי שבת הקרויה כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה אַתְּ שַׁבָּת מַלְכְּתָא (-המלכה).
קבלת שבת (ח)
על שני צדדייך 'יָמִין וּשְׂמֹאל' תִּפְרֹצִי (-תתחזקי) ירושלים (-תתגברי על האומות היושבים שם), וְאֶת יְהֹוָה תַּעֲרִיצִי – תשבחי ותגידי שכל החוזק הוא שלו, וזה יהיה כאשר תיגאלי עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי – מלך המשיח שהוא מזרע פרץ בן יהודה, וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה אז.
קבלת שבת (ז)
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה – לרמיסה כל שֹׁאסָיִךְ – הרומסים אותך (-שכבשו אותך ירושלים), ויסורו וְרָחֲקוּ ממך כָּל מְבַלְּעָיִךְ – מַשְׁחִיתַיִךְ וּמְהָרְסַיִךְ, יָשִׂישׂ – יגיל וישמח עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ (-בהשראת שכינתו בקרבך) כִּמְשׂוֹשׂ – כשמחה ששמח חָתָן עַל כַּלָּה (-חתן עם הכלה, וע"פ ישעיה סב, ה).
קבלת שבת (ו)
אַתְּ ירושלים לֹא תֵבֹשִׁי – לא תתביישי עוד (-מבזיון היותך בגלות) וְלֹא תִכָּלְמִי עוד (-מהאומות שמשפילים ומבזים אותך), מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי – למה זה תלכי שחוחה וכפופה מרוב צער, וּמַה תֶּהֱמִי – ולמה זה תשמיעי קול יללה על שממונך, הן בָּךְ עוד יֶחֱסוּ – ימצאו מחסה עֲנִיֵּי עַמִּי החוזרים מן הגלות, וְנִבְנְתָה (-ועוד תִּבָּנֶה) עִיר ירושלים […]
קבלת שבת (ה)
הִתְעוֹרְרִי ירושלים, הִתְעוֹרְרִי מתרדמת הגלות, כִּי בָא כבר הזמן שיאיר אוֹרֵךְ (-אור ישועתך), קוּמִי אוֹרִי (-האירי) לכל בנייך באור גדול, עוּרִי עוּרִי (-התעוררי) וְדִבְרֵי שִׁיר דַּבֵּרִי בהתעוררות ובהתחזקות, כי הנה כְּבוֹד יְהֹוָה עָלַיִךְ נִגְלָה כבר – שבא להשרות שכינתו בקרבך.
