כללי

תשובה:

בבוקר יש ליטול ידים 6 פעמים לסירוגין (דהיינו פעם על יד ימין ופעם על יד שמאל 3 פעמים על כל יד), והנוהגים כדעת הגר"א נוטלים 8 פעמים.
לסעודה די ליטול ידים מספל פעם אחת על כל יד. (ויש ליטול בשפע, שיהי בכל שפיכה כרביעית מים, דהיינו )10-20% מספל רגיל), יש המהדרים ליטול 2 פעמים על כל יד (2 פעמים על יד זו ו2 פעמים על חברתה), והנוהגים כדעת המקובלים שופכים 3 פעמים על כל יד.
אחרי יציאה מבית הכסא די לשטוף את הידים בברז, ויש המהדרים לשטוף 6 פעמים בסירוגין. (דהיינו 3 פעמים על כל יד.)
אם עומדים להתפלל אחר היציאה מבית הכסא, מן הראוי ליטול ידים מספל.

תשובה:

מותר ליטול ידים במים הנוטפים מהמזגן, אם הם ראוים לשתיה.

תשובה:

א. יש לומר את שם האב.
ב. אפשר לדלג על המילים בעבור שיתן וכו'.

תשובה:

אם המשכיר מרשה לשוכר, על השוכר לשייר אמה על אמה, ויש שהקילו בכך, והמיקל יש לו על מה שיסמוך. [מקורות לדיון בנושא אפשר למצוא במ"ב דרשו סי' תק"ס הערה 10.]

תשובה:

אם רגילים להשתמש בלחם למטרה זו הדבר מותר. (וכמובן אם אפשר עדיף להשתמש בלחם ישן שכבר אינו עומד לאכילה.)

תשובה:

אסור לדבר בשבחו של גוי אפילו שלא בפניו, כדי שלא נבוא להידבק בהם וללמוד ממעשיהם. (וכמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סוף סימן קנ"א.)

תשובה:

את הכסף המזויף יש לזרוק.

ולגבי אם צריך להשלים את הסכום:
הדבר תלוי בלשון הקבלה, שאם אמרת שכסף זה יהיה לצדקה אין צריך להשלים סכום אחר תמורתו, אולם אם קיבלת על עצמך לתת סכום מסוים, יש להשלים את הסכום עם כסף אחר.

תשובה:

לימוד המשנה הוא דבר ששייך לגברים ולא לנשים. [מלבד משניות מסכת אבות.] נשים יכולות לומר תהילים לעילוי נשמה.

תשובה:

מותר להשתמש בחולצה [משום שהדבר נעשה לנוי ולא לשם עבודה זרה], והמחמיר בזה קדוש יאמר לו.

תשובה:

המנהג שאשה לא עושה התרת נדרים (אלא סומכת על כל נדרי הנאמר בכניסת יום הכיפורים), ויש הנוהגים שכשהבעל מתיר לעצמו הוא מתיר גם עבור אשתו בשליחותה, לאחר שהסביר לה את ענין ההתרה.

תשובה:

כדאי לנסות לברר אצל השכנים מה שם המשפחה ולהחזיר להם, אם א"א ניתן להשתמש בספרים, רק לרשום אצלכם שנותרו אצלכם ספרים אלו וכו', כשיבוא אליהו במהרה בב"א תחזירו את דמי האבידה לבעלים.

תשובה:

לגבי הסידור, אם רשום שם משפחה ואפשר לנסות לברר היכן הבעלים יש לעשות כן.
אם אי אפשר, ניתן להשתמש בסידור, רק לרשום אצלכם שמצאתם סידור כזה וכו', כשיבוא אליהו במהרה בב"א תחזירו את דמי האבידה לבעלים.

תשובה:

בב' המקרים הדבר נחשב להכנסת אורחים. (אם כי בודאי יש מעלה מיוחדת בהכנסת אורחים שאין להם כלל מה לאכול.)

תשובה:

אין להשתתף בשבת זו, אלא אם כן כל המשפחה מגיעה באופן שאי ההגעה יחשב כאבלות בפהרסיא.

תשובה:

אם כתוב על הנייר את שם ה' ודאי שיש לגנוז.

וכן אם נכתבו דברי תורה לשם לימוד תורה יש לגנזם.

תשובה:

צריך להכין מקום מכובד לספר תורה, בו ישהה הספר תורה לפחות כ24 שעות.

באם אפשר יש לקרוא בס"ת 3 פעמים (אפשר לעשות 2 מנינים למנחה למשל.)

תשובה:

מותר להשתתף.

תשובה:

כדאי לשלוח מכתב [או מייל] ל2 החברות, אם הם לא יתייחסו אין זה מענינך.

תשובה:

מותר.

תשובה:

אין לנגן או לשיר את המנגינות הללו.

תשובה:

במקום הצורך מותר להכניס דברי מאכל ושתיה לשרותים, ושלא במקום הצורך כדאי להימנע, ואין הבדל אם הם מכוסים או לא. ולגבי ספרי קודש, לכתחילה ראוי שיהיו מכוסים בשני כיסוים [דהיינו כיסוי נוסף מלבד התיק, אם לתיק יש בטנה אין צריך יותר], ובמקום הצורך די בכיסוי אחד.

תשובה:

להתפלל אסור, ולברך מותר, אם קשה להתלבש.

תשובה:

אם יש לו אפשרות להשיג כסף [ע""י הלוואות או מכירת דברים שאין לו צורך שוטף בהם וכדומה], מותר להזכיר לו.

תשובה:

מותר לשנות מפני השלום. [כמובן כשאין עיצה אחרת].

תשובה:

מעיקר הדין אין בזה חילוק בין איש לאשה. (אולם יש שנהגו להקל ולסמוך על הסוברים שבזמן הזה שלא מצוי מלח סדומית בינינו אם היד נקיה א""צ ליטול).

תשובה:

אסור לקצוץ עץ מאכל, אבל מותר לטפל בו ולחתוך את ענפיו כפי הצורך. (מדובר על שנה רגילה, בשנת השמיטה הדינים שונים).

תשובה:

אם הבת נזקקת ודאי שיש בזה משום תרומה, ואדרבה הקרוב קרוב קודם.

תשובה:

יש לרחוץ ידים בכל פעם (רצוי 6 פעמים) ולברך. אם קשה, די בנקיון הידים קודם הברכה.

תשובה:

לאחר השרותים די ליטול פעם אחת, ויש המהדרים [ע""פ קבלה] ליטול 3 פעמים לסירוגין. לאכילה מעיקר הדין די ליטול פעם אחת, ומהודר יותר ליטול על כל יד שתי פעמים ברצף [לא לסירוגין], והנוהגים ע"פ קבלה נוטלים 3 פעמים כל יד.

תשובה:

מקור הדברים הוא מדברי הגמרא במסכת הוריות דף י""ג: שנאמר ששתיית מים של שיורי רחיצה קשים לשכחה. אולם כתבו בשם החזון איש [הובאו הדברים בספר שמירת הגוף והנפש] שאם שפך קצת מהבקבוק בין הרחיצה לשתיה אין חשש בדבר.

תשובה:

מותר לענות אמן כשהידים אינם נקיות. כמו כן אם אפשר לומר את האמן כראוי – מדיני עניית אמן היה אפשר לענות אמן גם כשיש אוכל בפה, אלא שאין לעשות זאת משום שאין משיחים בשעת הסעודה.

תשובה:

מותר לענות לשידור חי [ולא להקלטה], אולם אין חובה לענות.

תשובה:

הקובע לענין זה אם את/ה שמאלי/ת ברגל [אפשר לבדוק זאת, למשל באיזו רגל היית בועט/ת בכדור], אם אכן את/ה שמאלי/ת ברגל, רצוי גם לנעול וגם לקשור את של ימין תחילה. לגבי נשים, יש הנוהגות לעולם לנעול וגם לקשור בימין.

תשובה:

אסור משום כתובת קעקע, אולם במקום כבוד הבריות, למשל אשה שנשרו גבות עיניה ומתבישת לצאת כך ניתן להקל באיפור שאינו לעולם, ויש מן הפוסקים שהקלו בכך אף לצורך איפור, ותעשה כל אחת כהוראת רבותיה.(יעוין בכל זה בספר טהרת הבית חלק ג’ מעמוד כ""ט ואילך).

תשובה:

לא. יש לגונזם דוקא.

תשובה:

נהוג ללכת עם טבעת הנישואין תמיד, כדי שתזכור האשה שהיא אשת בעלה, וכמו שכתב בספר החינוך. על כן עדיף לתקן את טבעת הנישואין מאשר להחליפה.

תשובה:

אין בעיה. [אדרבה, יהודה השתבח בזה ששם ה’ נכלל בשמו].

תשובה:

אין צורך לחפש דברי תורה בעיתון, ומותר לזורקו כך. אם ידוע על מדור לדברי תורה, יש לתלוש את הטעון גניזה.

תשובה:

לא.

תשובה:

אסור. [במקרה שהדבר יגרום צער לבעל בזה שאשתו לא תבא איתו, יש שהתירו, וראוי להמנע מכך].

תשובה:

דברי תורה – מותר. אם כתובים שמות ה’, נוהגים להקל בזה. ויש המחמירים למחוק ע""י גרמא. [או למחוק לאחר כיבוי המסך].

תשובה:

מותר [כבר הורה מרן החזון איש זצ""ל שלפי אורח החיים כיום יש להקל בזה].

תשובה:

אין בעיה. אולם יש להקפיד לא לצער את בעל החיים, ולהאכילו כל יום קודם האכילה שלך.

תשובה:

אפשר לעטוף את הפתילות בתוך ניילון, ולזורקם. הידור מצוה הוא לשורפם עם החמץ, אך אין זו חובה.

תשובה:

נהוג שאין נכנסים לבית הקברות בזמן ההריון. אם הדבר גורם לבושה בקרב המשפחה [למשל כשעדיין הדבר אינו ידוע לכולם], ניתן להקל בזה.

תשובה:

מותר לזרוק לאשפה [מאחר שבודאי התייאשו הבעלים מהדברים].

תשובה:

נאמר בפסוק (משלי כו ב) ""כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא תָבֹא"", ואין ממה לחשוש, ויהי רצון שתזכה לרוב אושר ועושר.

תשובה:

איסור צער בעלי חיים הותר לצורך שימושי האדם, ועל כן קל וחומר שאין האדם מחויב להוציא כסף רב לריפוי בעל החיים.

תשובה:

ריבית אינה אלא כשהדבר ניתן עבור ""אגר נטר"" היינו שכר המתנת המעות. ומכיון שכאן ברור שלא זוהי הכוונה, אין בדבר חשש איסור.

תשובה:

יש לעשות התרת נדרים ע""י שלשה בני אדם, שיהיה בהם לפחות אחד שהוא תלמיד חכם היודע את דיני התרת נדרים.

תשובה:

בודאי שאין לקחת שקיות יותר מהנצרך, בלי לקבל על כך רשות מפורשת ממי שאחראי לכך.

תשובה:

אין להשתתף בהקפות שניות בשנת האבל.

תשובה:

איסור אין בדבר, אולם רבים נוהגים להימנע מכך משום שכתבו בספרי מוסר קדמונים [שבט מוסר פרק כ"ד, ספר הברית, ועוד] שההסתכלות על חיות טמאות יכולה לפגום חלילה בקדושת הולד.

תשובה:

מותר להשתמש בכך לכל צורך שדרך העולם לעשות כן, ואין בזה משום הפסד ובזיון אוכלים, ולכן כיון שכמדומה הדרך היא להשתמש במלח לכל מיני פעילויות, אין איסור בדבר.

תשובה:

אם הכלה לא נזקקה לצדקה בכלל, יש להעביר את הכסף לאותה מטרה, דהיינו עבור הכנסת כלה, ויש לתת לקרן שדואגת ליתומות עניות. אולם אם הכלה נזקקה רק לא "כל כך", וכמו שכתבת, הרי בהסכמתה אפשר להעביר לכל מטרה.

תשובה:

על אף שמצוה לפייס את העני בדברים, אולם זה מגבר לגבר ומאשה לאשה, אולם לא מוטל על האשה לפייס גבר או להיפך.

תשובה:

אמרו חז""ל ""גזל ואינו יודע ממי גזל יעשה בהם צרכי רבים"", ולכן כדאי לתרום לארגון שכולן נהנים ממנו [כגון יד שרה] כשווי החפצים שלקחת.

תשובה:

א. חובה להחזיר רק את הסכום שבודאי הוחזר לך יותר מהמגיע לך, ועל השאר נאמר הכלל 'המוציא מחבירו עליו הראיה'.
ב. החוב הוא לנהג ולא לאגד [משום שהנהג הוא המפסיד מכך], ואם אין ידוע מי הנהג יש לעשות בכסף 'צרכי רבים', דהיינו דבר שכולם נהנים ממנו [למשל, לתרום את הסכום לאגודת יד שרה].

תשובה:

מעיקר הדין אין בכך איסור. [כמובן שמכובד יותר שכל הספרים יעמדו].

תשובה:

למנהג אשכנז: עד לאחר שבת אין להשתתף בשמחות, ואין להתרחץ במים חמים אלא בפושרים. [יש המקילים כשאשר האם יושבת בעיר אחרת, ומן הראוי להחמיר בדבר.]

תשובה:

עדיף להקדים ליום שקודם היארצייט, כיון שהמצוות שעושים ביארצייט מטרתם לטובת נשמת הנפטר ולטובת החיים שמזלם הורע ביום זה, וכדאי שכשיגיע היארצייט – יהיו כבר הזכויות קיימות.

תשובה:

אין מה לחשוש מקפידה על לא דבר. מלבד זה, נאמר בפסוק "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות", ויש להניח שאדם שמדבר כך אינו נזקק כלל, ובכלל לא היה צריך לתת לו.

תשובה:

מותר לחדש. [משום שאין זה בגד העשוי לכבוד.]

תשובה:

אמרו חכמים "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", ועל כן מי שהיכולת בידו יתן צדקה 20% מרווחיו, מעבר לזה יש לחסוך.

תשובה:

אין לזרוק דברי תורה למיכלי גריסה או לאשפה אפי' בשתי עטיפות, ומצוי בהרבה מקומות מיכלים מיוחדים לגניזה.
עיתונים שלפעמים יש בהם דברי תורה אין צריך לחפש את דברי התורה, ואפשר לזרקם ב2 עטיפות.

תשובה:

אם הבן בר מצוה יבדיל הוא, אם אינו בר מצוה, הרי שאם אפשר בקלות לשמוע הבדלה משכנים עדיף לעשות כך, ואם אי אפשר תבדיל האם, והבן ישתה את היין.

תשובה:

מכיון שמדובר בשאלה ולא בהלואה, אין כאן איסור ריבית.

תשובה:

הפוסקים דנו האם מותר לומר תודה בשעת ההחזרה, ולכן עדיף להחזיר, ורק אח"כ לומר תודה.

תשובה:

אם כשתמנעי מלתת לה הדבר יגרום לה לשנאה וכו' מותר לתת לה. אם אפשר, מן הראוי לאכול איתה ולברך בקול רם כדי שהיא תשמע את הברכה.

תשובה:

מכיון שאלו הם הכללים שנקבעו ע"י הנהלת הסופר (מחמת החוק), אפשר לבקש לשלם כפי המחיר המופיע על המדבקה.

תשובה:

אם לא אומרים שום ברכה או דברי תורה אין צורך ליטול.

תשובה:

גודל הטלית רוחב אמה ואמה לפניו ואמה מלאחוריו, ולפחות 3/4 אמה לפניו ו3/4 אמה מלאחריו.
נקב בית הצוואר אינו מצטרף, אא"כ אין בו חסרון אלא חתך כמו ז.
בגודל האמה כידוע יש 2 מנהגים, למנהג ירושלים מחשבים את האמה ל48 ס"מ, ולפי"ז צריך לפחות 36 ס"מ מכל צד, ורוחב 48 ס"מ.
ובהרבה מקומות נהגו להחשיב את האמה ל60 ס"מ [מה שנקרא כיום שיעור חזון איש], שלפי"ז צריך רוחב 60 ו45 ס"מ מכל צד.

תשובה:

אתה יכול לקבל תענית, ויה"ר שהוא יזכה לישועה בתוך כל ישראל. יש לקבל את התענית בתפילת מנחה שקודם התענית, כפי הנוסח הנדפס בסידורים.

תשובה:

אם רגילים לפעמים לתת לשכנים לטעום גם בלי ההלואה, כך שלא מוכח שעושים כן בגלל ההלואה, אין איסור בדבר.

תשובה:

אסור לעלות לקבר בימי שבת, יום טוב, חול המועד ופורים. לגבי ראש חודש, חנוכה, חודש ניסן וכדו', יש מנהגים שונים, והמנהג הנפוץ כנראה שאפשר לעלות. [וכמש"כ בספר גשר החיים].
אין להתפלל שם רק תפילות לעילוי נשמת המת, ואסור להתפלל שם שמונה עשרה וכדו'.

תשובה:

כל זמן שאת מרגישה שנאה בלב כלפיה, באמת עדיף שלא לומר שלום, כי הוזהרנו בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך", דהיינו לא לשנוא בלב, וכלפי חוץ להראות כאוהב. אבל באמת הצטוינו גם "לא תטור", ומוטל עלייך להתאמץ לא לשנוא אותה באופן אישי, ורק לשנוא את מעשיה הרעים, ולרחם עליה ולקוות שתחזור בתשובה. ובודאי שדבר זה הוא מאוד קשה, וכבר כתב הרמח"ל [מסילת ישרים פרק י"א] שציווי זה של "לא תטור" מתאים למלאכים ולא לבני אדם, אלא שהצטוינו כאן להיות כמלאכים. (בודאי שהטענה שהיא צריכה לדעת שהיא עשתה שלא כהוגן נכונה, כדי שלא תעשה כן לאחרים, אבל אין זה צריך לבוא ממך, כי אצלך זה ממילא מתערב גם עם שנאה בהכרח, ואין זה לשם שמים).

תשובה:

אם הדבר לא יגרום לו להזכרת שם עבודה זרה וכדו', אין איסור בדבר.

תשובה:

מכיון שאין משתמשים שם כלל (ואף לא לאחסון חפצים), המקום פטור ממזוזה.

תשובה:

דין פרוטה כדין מאה, ועל כן יש לשלם 6.70 בלבד.

תשובה:

ברור שהאם כבר לא תחזור ושהביצים כבר מקולקלות, ולכן לא נותר אלא לזרקם.

תשובה:

כפי הנהוג הכל מגיע לשדכן, אלא אם כן הותנה איתו אחרת.

תשובה:

כל סיום ספר שנלמד בהבנה הראויה מתחילתו לסופו נחשב לסיום, והסעודה שעושים היא סעודת מצוה, ובודאי יש בזה גם עילוי נשמה.

תשובה:

רבי יהודה החסיד (בעל ספר חסידים, מגדולי מקובלי אשכנז הקדמונים) בצוואתו הזהיר ששם החותן והחתן לא יהיו שוים, ונחלקו האחרונים האם אזהרה זו נאמרה לכל אדם או רק לזרעו, ולמעשה נמנעים רבים מלעשות שידוכים שכאלו.
אם יש סיבה שאתם מעונינים בדוקא בשידוך זה, יש מקום לשקול הוספת שם (לחתן או לחותן.)

תשובה:

מן הראוי ליטול ידים שוב, אם נגעו בידי מי שלא נטל.
אולם אם קודם שנטלו שוב נגעו במאכלים מותר לאכלם ללא חשש.

תשובה:

אסור להיכנס עם הטבעת לשירותים, אא"כ הטבעת מכוסה. (ויש מן הפוסקים שהחמירו והצריכו 2 כיסויים.)

תשובה:

יש לברך שהחיינו, ואם גם אחרים נהנים מזה יש לברך הטוב והמטיב ולא שהחיינו.

תשובה:

בודאי שגם יסורי נפש מכפרים, ואדרבה לפעמים הם יותר קשים מיסורי הגוף, וכנאמר "רוח איש יכלכל מחלהו ונפש נכאה מי ישאנה".
דברים שאדם גורם לעצמו לכאורה אינם בגדר יסורים המכפרים, אבל הרבה דברים בחיים שנדמה לנו שהם בידינו אינם בידינו.

תשובה:

אם החצאית לא מספיק צנועה (כולל מקרה שאינה מגיעה לחצי הרגל) אין להחמיא לה.

תשובה:

בודאי שכדאי לשלם כדי להציל את הילדים מאיסור גזל.
(לא ברור גם שאין חובה הלכתית לשלם, מחמת חובת שמירה כלפי כספי הצדקה, רק שהדבר תלוי במהות הארגון, האם הכסף מיועד עבור עניים מסוימים שאז יש חובת שמירה, או לא שאז אין חובת שמירה.)

תשובה:

אם החלק התחתון של הגוף מתגלה, יש לכסות את הספרים.

תשובה:

אסור לקצר את הדרך ולעבור דרך בנין אחר בלא רשות מפורשת מהשכנים, משום שדרך בני אדם להקפיד בכך, משום הרעש והלכלוך וכו', ויש בכך א"כ משום גזל.

תשובה:

אפשר ליטול לילד צפרניים בלילה, ראוי להקפיד לא ליטול לו את צפרני הידים והרגלים ביום אחד (שיש שכתבו שיש בזה חשש סכנה.)

תשובה:

עד גיל שלש ילדים יכולים לאכול מאכלי חלב אחרי שסיימו את מאכלי הבשר ופיהם נקי. לאחר מכן מרגילים אותם לאט לאט. (יש כתבו שעד גיל חמש ימתינו שעה, ומגיל חמש עד עשר שלש שעות, ומגיל עשר שש שעות, שיעורים אלו כמובן אינם מוחלטים, והכל לפי הענין, ובילד חלש יש להקל יותר, ובפרט בבשר עוף.)

תשובה:

מן הראוי שרוחב הטלית קטן יהי 60 ס"מ, או לפחות 50 ס"מ, לגבי האורך הכי מהודא הוא שיהיה 60 ס"מ מקדימה ו60 ס"מ מאחורה, ולפחות 45 ס"מ מקדימה ו45 ס"מ מאחורה, כמו כן כדאי לקנות ט"ק שפתח בית הצוואר חתוך כמו T, כך שכל הבגד קיים ומצטרף לשיעור, ולא שחתוך בעיגול באמצע.

תשובה:

אין חובה להלוות באופן שלא בטוח שהלווה יוכל להחזיר את החוב, אמנם אם יש ערבים להלואה שברור שיוכלו לעמוד בהחזר, צריך להלוות.

תשובה:

במקום הצורך מותר להעביר אוכל דרך השירותים, ואף אין חובה לכסותו.(ובפרט בשירותים של ימינו שהינם נקיים בדרך כלל).

תשובה:

אפשר להספיד גם לאחר השלשים, עד סיום י"ב חודש.

תשובה:

אם את מתפללת שמונה עשרה וכדומה, באופן שגם אם יהיו שיחות טלפון לא תוכלי להרים, אין לחשב את הזמן הזה כשעת עבודה.

תשובה:

אם אפשר לעשות בתוך השלשים – מה טוב, ואם לא, אפשר לעשות אח"כ. [לימדונו רבותינו ז"ל שבתוך שלשים יום לפטירה מדת הדין מתוחה יותר, ועל כן יש להשתדל אז יותר לעשות דברים לעילוי הנשמה].

תשובה:

אמרו חכמנו ז"ל "גזל ואינו יודע מי גזל יעשה מהם צרכי רבים". במקרה שלך אין כאן גזל חלילה, אולם אותו רעיון קיים, שאם הגעת למסקנה שאין באפשרותך למצוא את המעביד, תרום סכום זהה לארגון שכולם נהנים ממנו.

תשובה:

אם את מתפללת שמונה עשרה וכדומה, באופן שגם אם יהיו שיחות טלפון לא תוכלי להרים, אין לחשב את הזמן הזה כשעת עבודה.

תשובה:

מספיק לשטוף ידים. (לפני התפלה, מן הראוי להקפיד על כלי.)

תשובה:

כל אשה צריכה לקבל על עצמה מלאכה מסוימת שאותה לא תעשה בראש חודש, אלא אם כן יש לה מנהג אבות אחר. שאר המלאכות מותרות.

תשובה:

במקום הצורך מותר להעביר אוכל דרך השירותים, ואף אין חובה לכסותו.(ובפרט בשירותים של ימינו שהינם נקיים בדרך כלל).

תשובה:

יש להעביר לבעל הבית.