"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים פרק א,
עניני הפרשה: תוכחת משה לישראל סמוך למיתתו • מינוי שופטי ישראל • חטא המרגלים ועונשו • איסור ההתגרות בבני אדום, מואב ועמון • מלחמת סיחון
בשבועות אלו של 'בין המצרים' אין מפטירים בעניני פרשת השבוע, אלא בעניני החורבן, וההפטרה השלישית היא תחילת נבואת ישעיה: ספר ישעיהו פרק א, (א) חֲזוֹן
(ט) וַיֹּ֨אמֶר יְיָ אֵלַ֗י אַל-תָּ֙צַר֙ אֶת-מוֹאָ֔ב וְאַל-תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי-ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת-עָ֖ר יְרֻשָּׁה: וַיֹּ֨אמֶר יְיָ אֵלַ֗י אַל-תָּ֙צַר֙ אֶת-מוֹאָ֔ב וְאַל-תִּתְגָּ֥ר
טז) אין ממירין איברים או עוברים בשלימים, ולא שלימים בהן. כיצד, האומר 'רגלה של בהמה זו, או ידה, תחת עולה זו', או שאמר 'עובר בהמה
במצבו של האדם בעולם הזה ז. אך ההנהגה הזאת מתחלקת לשני חלקים: האחד, הוא במה שיעשה מפני שצווה בו. והשני, במה שיעשה מפני שהוא מוכרח
טז. ביום טוב של סוכות, וכן בשבת חול המועד, מותר לפנות את כלי הסעודה מהסוכה אחר האכילה, אף אם אין נכנסים לסוכה עד הערב, שהרי
והוא רחום זְכוֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אבותינו – ובזכותם אַל תֵּפֶן (-תפנה) להביט אֶל קְשִׁי העורף (-העקשנות) של בניהם הָעָם הַזֶּה, וְאֶל רִשְׁעוֹ (-רשעתו)
חשבונות בנק ה. ואם קיבל את ההלוואה בריבית מגוי, כגון מבנק של גוים, מן הדין עליו לעשות בעת מסירת הכסף לחבירו היתר עיסקא בינו לבין
א. חצובה של כיריים (-הברזל שעליו עומדות הקדירות בזמן הבישול על הגז) המשמשת לקדירות חלביות ובשריות, אם נשפך עליה בשר או חלב, יש לנקותה לפני
המשך לח. הכוזרי: ההיגיון מחייב שהקראים ילעגו על עצמם, ויאמרו לעצמם, הנה אנו דומים לאדם הטובע בנהר ושומר על בגדיו שלא יטנפו במים. אנו עצמנו
א. אסור לקרוא לאביו או אמו בשמם הפרטי, אפילו שלא בפניהם, אלא יאמר 'אבי מורי'. (טוש"ע ר"מ). ובמקום שלא מתאים לומר 'אבי מורי', יכול לומר
פרשת ראה "ושמחת בחגך" (דברים טז יד) מצוות עשה לשמוח ברגלים, שנאמר 'ושמחת בחגך', והעניין הראשון הרמוז בשמחה זו הוא, שנקריב לכל הפחות קורבנות שלמים
השער העשירי, שער אהבת ה' פרק ראשון כבר זרזה אותנו התורה בענין זה של אהבת ה', שנאמר 'ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך
משנה ד: אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שֹׁרֶשׁ, פָּטוּר. וְכַמָּה יְהֵא הַשֹּׁרֶשׁ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא, כְּמַחַט שֶׁל מִתּוּן: משנה
א וַֽיְהִי֙ כַּֽאֲשֶׁר־תַּ֣מּוּ כָל־הַגּ֔וֹי לַֽעֲב֖וֹר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיֹּ֣אמֶר ה֔' אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ ב קְח֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָעָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֲנָשִׁ֑ים אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃ ג וְצַוּ֣וּ אוֹתָם֮ לֵאמֹר֒ שְׂאֽוּ־לָכֶ֨ם
משנה ו: כְּשֵׁם שֶׁהֵן קוֹדְמִים בְּהַקְרָבָתָן, כָּךְ הֵן קוֹדְמִים בַּאֲכִילָתָן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין, שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וְחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל
א. בברכת 'רצה' אומרים 'ואישי ישראל… תקבל ברצון', ואף שאין עתה עבודת הקרבנות, מבקשים אנו על התפילה, שהיא במקום הקרבן, שתתקבל ברצון לפני ה'. (משנ"ב
פרק עשרים וחמשה – שער התשובה (המשך ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה:) ובכלל ארבעה ועשרים דברים המעכבים את התשובה, יש חמישה שהם נועלים דרכי
משנה ט: הַמַּעֲלֶה מִן הַפְּקַעַת לַחֲבֶרְתָּהּ, מִן הַסְּלִיל לַחֲבֵרוֹ, מִן הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה לַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹנָה, וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי חָלוּק שֶׁנִּרְאָה נֶגַע בְּאַחַד מֵהֶן, הֲרֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר.
משנה טו: שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ, כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְיָנוֹ, שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטֻמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּצְבַת שֶׁל עֵץ, שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת
תורת הבית / פרק א (המשך הסיבות לכך שעיקר בריאת האדם היא לצורך לימוד התורה): ג. כיון שעל ידי לימוד התורה יכול האדם לקיים הרבה
משנה ה: וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, כְּמִשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל
פרק כא א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֨יךָ֙ דֶּ֣רֶךְ תֵּימָ֔נָה וְהַטֵּ֖ף אֶל־דָּר֑וֹם וְהִנָּבֵ֛א אֶל־יַ֥עַר הַשָּׂדֶ֖ה נֶֽגֶב׃ – – – – – פרק
