משנה ט: כַּיּוֹצֵא בוֹ, זֵיתֵי מָסִיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף, עִנְּבֵי בָצִיר עִם עִנְּבֵי עוֹלְלוֹת, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם
משנה ז: נִתְעָרֵב בְּדַם פְּסוּלִין, יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה. בְּדַם תַּמְצִית, יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. אִם לֹא נִמְלַךְ וְנָתַן, כָּשֵׁר: משנה ז: נִתְעָרֵב דם הקרבן הכשר
פרק י, משנה א: הַנְּתָקִים מִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וּבִשְׁנֵי סִימָנִים, בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן. בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק, לָקוּי קָצָר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן
פרשת וישב "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן" מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיקּ, הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם". הַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" "מצות 'כבד את אביך ואת אמך' דורשת מאתנו לגלות בכל
צד. איטליז וחנויות דגים, העושים משלוחים על ידי גויים או על ידי אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, חייבים להדביק שתי חותמות על אריזות הבשר והדגים,
י. אדם היודע שקרובו העני יבא ללוות ממנו בזמן הקרוב, ובינתיים בא אליו אדם אחר ומבקש ללוות, ולא יוכל להעמיס על עצמו ולהלוות לשניהם, יכול
הלואה במטבע מקומי המשך יח. המשך פרטי הדינים אם לווה מטבע זר על מנת לפרוע במטבע מקומי, דינו כדלהלן: נותן לו שתי אפשרויות: ואם רשאי
הוספה בברכה אחרונה ד) שתה יין בכמות שספק אם מברכים עליו ברכה אחרונה, כגון ששתה יותר מכזית אך פחות מרביעית, יכול לאכול כזית ממאכל שברכתו
ה) ראה ראיה אחת בליל שמיני, ושתי ראיות ביום שמיני, הרי אלו מצטרפין, ומביא קרבן שני על זיבות האחרונות, ואף שליל שמיני אינו זמן הראוי
כ. אוצרות יין ושמן וכיוצא, וכן בית התבן בית העצים ובית הבקר, שאין בו מיאוס, חייבים במזוזה, כיון דיוצאין ונכנסין בו ומשתמשין שם נחשב בית
במין האנושי א. כבר זכרנו, היות האדם אותה הבריה הנבראת לידבק בו יתברך שמו, והיא המוטלת בין השלמות והחסרונות, והיכולת בידו לקנות השלמות. ואולם צריך
המשך כא. החבר: כל מה שדברנו עד כה, הוא אודות הנהגת החסיד בזמננו, ומזה תוכל להבין את מעלת החסיד כשהוא נמצא במקום אלהי (בארץ ישראל),
ז. הרואה אדם שעושה מעשה שניתן לדונו לכף זכות ולכף חובה, אם העושה הוא ירא שמים, אפילו אם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, חייב לדונו
הלכות בין המצרים / שלשת השבועות א. אסור לערוך ריקודים ומחולות בשלשת השבועות (וכתבו פוסקי דורינו שהוא הדין בזמנינו שאסור לשמוע מוזיקה מוקלטת וכדומה). (משנ"ב
כח. דג שקפץ מהמים בשבת, אם יש מקום להניח שימשיך לחיות כשיחזירו אותו למים, מותר להחזירו לתוך המים, ומשום צער בעלי חיים. ויש אוסרים. כט.
א. ההולך בדרך, מתפלל 'תפילת הדרך'. ולכתחילה צריך לאומרה בלשון רבים, כיון שכך תפילתו נשמעת יותר, אך את לשון 'ותתנני לחן' יש אומרים שצריך לומר
(לט) רביעי וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם-בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת: וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם-בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת: וַאֲזַל בִּלְעָם עִם בָּלָק וַאֲתוֹ לְקִרְיַת מְחוֹזוֹהִי: (מ) וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק
ה) ראה ראיה אחת בליל שמיני, ושתי ראיות ביום שמיני, הרי אלו מצטרפין, ומביא קרבן שני על זיבות האחרונות, ואף שליל שמיני אינו זמן הראוי
ג. נכון להחמיר שלא לערוך בחירות לועד בית הכנסת בשבת, בין אם הבחירה נעשית באמצעות פתקים שהכינו אותם מערב – שבת, ועליהם שמות המועמדים, ובין
לכאורה יפלא, בראותנו שכמה אנשים מתוודים בלב שלם, ומבקשים סליחה וכפרה על חטאם, ומכל מקום אינו מועיל. אך באמת, עיקר התשובה הוא עזיבת החטא, ובחטא
ג) הבא על יבמתו, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין שהיה הוא מזיד והיא שוגגת או אנוסה, בין שהיתה היא מזידה והוא
תפילת שמונה עשרה מוֹדִים (-נותנים הודאה) אֲנַחְנוּ לָךְ על שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי המושל על כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ (-בוראנו) יוֹצֵר – בורא
תורה אור / פרק ה אותם חלקים בתורה שאין בני אדם רבים עוסקים בהם, הרי הם דומים ל'מת מצוה', כי חלק זה של התורה כביכול
