(כט) חמישי ל֥וּ חָכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַחֲרִיתָֽם: ל֥וּ חָכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַחֲרִיתָֽם: אִלוּ חַכִימוּ אִסְתַּכָּלוּ בְדָא סְבָרוּ מָה יְהֵי בְסוֹפְהוֹן: (ל) אֵיכָ֞ה
ה) כל שער מהן – משערי העזרה, היה רוחבו עשר אמות וגובהו עשרים אמה, והיו לו (-לכל שער) דלתות מחופות (-מצופות) זהב, חוץ משער מזרחי
בענין ישראל ואומות העולם ז. ואולם, לעולם הבא, לא תמצאנה אומות זולת ישראל, ולנפש חסידי אומות העולם תינתן מציאות בבחינה נוספת ונספחת על ישראל עצמם,
כרטיס אשראי עז. אסור לשלם לחבירו תוספת ורווח עבור שימוש בכרטיס האשראי, ורק אם היתה טירחה בזה מצד בעל הכרטיס, מותר לשלם לו שכר טירחה
מכתבי החפץ חיים / מכתב י"ח על אותו הזמן שלעתיד לבא אמרו חז"ל, המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא,
(ברכה זו נתקנה כשמוריד רגליו על הארץ) בָּרוּךְ (-מקור הברכה) הוא אַתָּה ה' (-אדון הכל, היה הוה ויהיה) אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע – שוטח יבשת
פב. אם אחר כמה שעות נשתנה מזג האויר והמיזוג יכול לגרום חולי ליושבים בבית, מותר לומר לנכרי להפסיקו. פג. נכרי שהרתיח מים בשבת לצורך הישראל,
ה) וכן אם היתה אותה שנפלה הראשונה אסורה באיסור ערוה על אחד מן האחין, וקדם וייבם את אותה שנפלה האחרונה, שהיא מותרת לו, כיון שכלפיו
"בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", לכאורה היה צריך לומר 'אשר תזכיר', אבל הענין הוא, כי באמת הקדוש ברוך הוא נותן כח
המשך א. החבר: (נבין את הדבר בצורה זו:) אדם בא לשאול איזה אלוה ראוי לעבוד? השמש או הירח, השמים או המזלות או אחד הכוכבים, האש,
מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן – פרשת 'וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו' (בראשית לה כב), נִקְרָא בציבור, וְלֹא מִתַּרְגֵּם – אין מתרגמים אותו, שלא ישמעוהו המון
יש פעמים שאדם מרויח ממון רב על ידי סיבות שונות, וכגון על ידי שקיבל ירושה גדולה, והוא חושב שזה הדבר שגרם להתעשרותו, ולולא דבר זה
פרשת כי תצא "הקם תקים עמו" (דברים כב ד) מצוות עשה, שנצטוינו לעזור את אחינו כשיהיו צריכים לתת המשא על הבהמה, או על האיש, ואין
משנה י: כֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם, וְחַיָּב בִּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
משנה ב: אֵין נִפְרָעִין מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וַאֲפִלּוּ הֵן זִבּוּרִית. אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, אֶלָּא מִן הַזִּבּוּרִית: משנתנו ממשיכה בדיני גביית
יג בְּטֻמְאָתֵ֖ךְ זִמָּ֑ה יַ֤עַן טִֽהַרְתִּיךְ֙ וְלֹ֣א טָהַ֔רְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ֙ לֹ֣א תִטְהֲרִי־ע֔וֹד עַד־הֲנִיחִ֥י אֶת־חֲמָתִ֖י בָּֽךְ׃ יד אֲנִ֨י יְהוָ֤ה דִּבַּ֨רְתִּי֙ בָּאָ֣ה וְעָשִׂ֔יתִי לֹֽא־אֶפְרַ֥ע וְלֹֽא־אָח֖וּס וְלֹ֣א אֶנָּחֵ֑ם כִּדְרָכַ֤יִךְ וְכַעֲלִֽילוֹתַ֨יִךְ֙
משנה ט: כְּפָתוּהָ בְחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג וּנְתָנוּהָ עַל גַּב הַמַּעֲרָכָה, רֹאשָׁהּ בַּדָּרוֹם וּפָנֶיהָ לַמַּעֲרָב. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שָׁחַט בִּימִינוֹ וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאלוֹ. רַבִּי יְהוּדָה
משנה ה: נִטְמָא הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב קַיָּם, אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם. נִטְמָא הַחֵלֶב וְהַבָּשָׂר קַיָּם, זוֹרֵק אֶת הַדָּם. וּבַמֻּקְדָּשִׁין אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אַף עַל פִּי שְׁנִּטְמָא
משנה ט: שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר: משנה י: שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה
משנה ג: הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן. הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
מ וּבְעֵ֣ת קֵ֗ץ יִתְנַגַּ֤ח עִמּוֹ֙ מֶ֣לֶךְ הַנֶּ֔גֶב וְיִשְׂתָּעֵ֨ר עָלָ֜יו מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֗וֹן בְּרֶ֨כֶב֙ וּבְפָ֣רָשִׁ֔ים וּבָֽאֳנִיּ֖וֹת רַבּ֑וֹת וּבָ֥א בַֽאֲרָצ֖וֹת וְשָׁטַ֥ף וְעָבָֽר׃ מא וּבָא֙ בְּאֶ֣רֶץ הַצְּבִ֔י וְרַבּ֖וֹת יִכָּשֵׁ֑לוּ
