משנה א: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. פָּחוֹת מִכָּאן, נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאִם אָמַר לוֹ כְּבֵית כּוֹר עָפָר, אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ:
פרק זה עוסק באדם האומר לחבירו שימכור לו דבר מסוים, ויש ויכוח בין המוכר לקונה כיצד לפרש את אותה לשון שאמר המוכר:
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', כלומר, שדה בגודל הראוי לזריעת כור תבואה [והיינו מאתים שבעים וחמש אמה על מאתים שבעים וחמש אמה, לערך], ומשמעות לשון 'עפר' היינו מקום הראוי לזריעה, לכך אם הָיוּ שָׁם, באותה הקרקע, נְקָעִים [-בקעים] עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שהיו שם סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, והיה ברוחב אותם נקעים או סלעים ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יותר, ואינו יכול לזרוע שם יחד עם כל השדה, אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ, אלא צריך לתת לו קרקע חלקה שיש בה שיעור בית כור ללא נקעים וסלעים כאלו. אבל אם היו הנקעים והסלעים פָּחוֹת מִכָּאן – פחות מעשרה טפחים, בעומק או בגובה, הרי הם נִמְדָּדִין עִמָּהּ, שהרי יכול לזורעם יחד עם שאר השדה. וְאִם אָמַר לוֹ המוכר שימכור לו 'כְּבֵית כּוֹר עָפָר', הרי זה כאילו אמר לו בפירוש שאין זה בית כור ממש, אלא כבית כור, ולכן אֲפִלּוּ אם הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שהיו שם סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ, ואינו צריך להוסיף לו קרקע.
