שיעור 336, ספר משלי, פרק כז, כג-כז

כג יָדֹ֣עַ תֵּ֭דַע פְּנֵ֣י צֹאנֶ֑ךָ שִׁ֥ית לִ֝בְּךָ֗ לַֽעֲדָרִֽים׃ כד כִּ֤י לֹ֣א לְעוֹלָ֣ם חֹ֑סֶן וְאִם־נֵ֗֝זֶר לְד֣וֹר וָדֽוֹר׃ כה גָּלָ֣ה חָ֭צִיר וְנִרְאָה־דֶ֑שֶׁא וְ֝נֶֽאֶסְפ֗וּ עִשְּׂב֥וֹת הָרִֽים׃ כו כְּבָשִׂ֥ים לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּמְחִ֥יר שָׂ֝דֶ֗ה עַתּוּדִֽים׃ כז וְדֵ֤י ׀ חֲלֵ֬ב עִזִּ֗ים לְֽ֭לַחְמְךָ לְלֶ֣חֶם בֵּיתֶ֑ךָ וְ֝חַיִּ֗ים לְנַֽעֲרוֹתֶֽיךָ׃

֍             ֍              ֍

(כג) מלמד עתה את האדם דרך ארץ בהנהגת נכסיו, שלא יעזוב את רכושו ביד אחרים, אלא יָדֹעַ תֵּדַע – תכיר בעצמך את פְּנֵי צֹאנֶךָ, שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים – תן לבך שיפרו וירבו עד שיהיו עדרים עדרים.

(כד) וגם אם כבר יש לך הון רב, אל תסמוך עליו, אלא תדע כִּי לֹא לְעוֹלָם ישאר החֹסֶן – החוזק של הממון שיש לך, כי יתכן שיאבד ממך הממון, וְאִם נֵזֶר – וגם אם יש לך כתר, כמו שלטון וממשלה מסוימים שעל ידם תתקיים עשירותך כל ימי חייך, הרי לא תבטח שהוא ישאר לְדוֹר וָדוֹר, כי יתכן שבניך לא יִירְשׁוּ אותו [ותיבת 'לא' האמורה בתחילת הפסוק, נמשכת גם לסיומו, וכאילו נאמר 'ואם נזר, לא לדור ודור'].

(כה) וכאשר יגיע זמן הקיץ, בעת אשר גָּלָה [-מתגלה ה]חָצִיר למאכל הבהמות, וְנִרְאָה דֶשֶׁא למרעה הצאן, וְנֶאֶסְפוּ עִשְּׂבוֹת הָרִים – תאסוף את העשב מההרים הגבוהים, שאין הצאן יכולים לעלות לשם, שיהיה בביתך לעת הצורך.

(כו) ואז יועילו לך הכְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ, כי תעשה מצמרם בגדים, וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים – ואת העיזים תמכור ותקנה בדמיהם שדות.

(כז) וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ – וחלב העיזים יהיה לך כמו לחם, כי תשתה ממנו בקביעות, וכן יהיה לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ, שאף בני ביתך ישתו ממנו בקביעות, וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ – ואף המשרתות בביתך שאינן שותות ממנו תמיד, אלא לפעמים, יוסיף להם הדבר חיים ובריאות.