והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
יג. להודיענו בידיעת המצוות, שמותר למלך להעניש את הראויים לכך גם בעונשים היתירים על מה שנאמר בתורה, ולכן היה שלמה רשאי להרוג את יואב, הגם שלפי דיני התורה לא היו יכולים להורגו, שהרי לא היתה שם התראה. וכן הרגו במקום שאין ראוי להמיתו, והיינו בהיותו אוחז בקרנות המזבח, כיון שהתורה התירה זאת, שנאמר 'מעם מזבחי תקחנו למות'. ומטעם זה, שיש רשות למלך להעניש יותר מחוקי התורה, מצאנו שגם דוד הרג והעניש בני אדם על פי הודאת פיהם, הגם שבדיני התורה אין אדם מתחייב אלא על פי עדים.
יד. להודיענו שמיהר שלמה לקיים מצות אביו בענין יואב ושמעי, והיה זה מחכמתו שצוה לשמעי דבר שלא הרגיש שיש בו כוונה מיוחדת להענישו, וכשעבר על דבריו הודיעו שלמה שטעם עונשו הוא על כך שהרע לדוד, ומצא בזה שלמה מקום לגבות את חובו. ועם זאת היה גם עצם הדבר ראוי, שהזהירו שלמה שלא יצא מירושלים, כיון שלא היה נאמן למלך, והיה מקום לחשוש שיסית את העם נגד המלך.
