יום חמישי
כ"ו תמוז התשפ"ד
יום חמישי
כ"ו תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 34, ספר מלכים א, פרק ו, יט-כב

יט וּדְבִ֧יר בְּתוֹךְ־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה הֵכִ֑ין לְתִתֵּ֣ן שָׁ֔ם אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֥ית הֽ'׃ כ וְלִפְנֵ֣י הַדְּבִ֡יר עֶשְׂרִים֩ אַמָּ֨ה אֹ֜רֶךְ וְעֶשְׂרִ֧ים אַמָּ֣ה רֹ֗חַב וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ קֽוֹמָת֔וֹ וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֣ב סָג֑וּר וַיְצַ֥ף מִזְבֵּ֖חַ אָֽרֶז׃ כא וַיְצַ֨ף שְׁלֹמֹ֧ה אֶת־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה זָהָ֣ב סָג֑וּר וַיְעַבֵּ֞ר בְּרַתּוּק֤וֹת זָהָב֙ לִפְנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָֽב׃ כב וְאֶת־כָּל־הַבַּ֛יִת צִפָּ֥ה זָהָ֖ב עַד־תֹּ֣ם כָּל־הַבָּ֑יִת וְכָל־הַמִּזְבֵּ֥חַ אֲֽשֶׁר־לַדְּבִ֖יר צִפָּ֥ה זָהָֽב׃

 

֍            ֍            ֍

 

(יט) וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה – ובניית מקום זה של ה'דביר', כלומר של קודש הקדשים, הֵכִין שלמה לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה'.

(כ) וְלִפְנֵי הַדְּבִיר – החדר שהיה לפניו, והוא קדש הקדשים, עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ, וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב, וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ, והיינו קומת החלק המחופה עצי ארזים [אבל בנין האבן עצמו של קדש הקדשים היה בגובה שלשים אמות], וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר – זהב משובח, [ואילו עשר האמות העליונות לא היו מחופות בעץ ולא בזהב, אלא באבנים טובות]. וַיְצַף את המִזְבֵּחַ שהיה בהיכל בעץ אָרֶז.

(כא) וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת – את קירות ההיכל מִפְּנִימָה, מהקרקע ועד התקרה, זָהָב סָגוּר על גבי קירות עצי הארזים שהיו שם. וַיְעַבֵּר בְּרַתּוּקוֹת זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר – ואת הכותל שלפני קדש הקדשים, שלא היה מצופה בעצים כלל, וממילא לא היה הזהב נתפס היטב באבנים, עשה עליו שרשראות מיוחדות, וַיְצַפֵּהוּ זָהָב על גבי השרשראות הללו, כדי שיתפס הזהב היטב.

(כב) וְאֶת כָּל הַבַּיִת – גם את התקרה והדלתות שבהיכל צִפָּה זָהָב, עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת, וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר – מזבח הקטורת שהיה בהיכל לפני קדש הקדשים [למעט ממזבח העולה שהיה מחוץ להיכל], צִפָּה זָהָב [כיון שהיה המזבח מחובר לקרקעית ההיכל, הרי כשציפה את קרקע ההיכל ציפה גם את מזבח הקטורת בזהב, ולכן מספר כאן על ציפוי המזבח, ואינו מחשיבו בין שאר הכלים שבהיכל, שיסופר עליהם בפני עצמם].

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)