טו וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר בְּפִ֔יו אֵ֖ת דָּוִ֣ד אָבִ֑י וּבְיָד֥וֹ מִלֵּ֖א לֵאמֹֽר׃ טז מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֜אתִי אֶת־עַמִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵל֮ מִמִּצְרַיִם֒ לֹֽא־בָחַ֣רְתִּי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִֽהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָֽאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔ד לִֽהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יז וַיְהִ֕י עִם־לְבַ֖ב דָּוִ֣ד אָבִ֑י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם ה֖' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יח וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־דָּוִ֣ד אָבִ֔י יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱֽטִיבֹ֔תָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ׃ יט רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת כִּ֤י אִם־בִּנְךָ֙ הַיֹּצֵ֣א מֵֽחֲלָצֶ֔יךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃ כ וַיָּ֣קֶם ה֔' אֶת־דְּבָר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וָֽאָקֻ֡ם תַּחַת֩ דָּוִ֨ד אָבִ֜י וָֽאֵשֵׁ֣ב ׀ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר ה֔' וָֽאֶבְנֶ֣ה הַבַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם ה֖' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כא וָֽאָשִׂ֨ם שָׁ֤ם מָקוֹם֙ לָֽאָר֔וֹן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּרִ֣ית ה֑' אֲשֶׁ֤ר כָּרַת֙ עִם־אֲבֹתֵ֔ינוּ בְּהֽוֹצִיא֥וֹ אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
֍ ֍ ֍
(טו) אחרי שבירך שלמה את העם נתן הודאה לה', וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי, וּבְיָדוֹ מִלֵּא – וסייע בידו שיתקיים הדבר [הגם שבדבר התלוי ביד בני אדם בעלי בחירה אין גזירת ה' מוחלטת, אלא נתונה לבחירתם, מכל מקום היטה את לבב שלמה לעשות את הדבר], לֵאמֹר.
(טז) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי, אֶת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרַיִם, לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שתהיה מיוחדת לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם, וכן לא נבחר עדיין בית מלכות לישראל, וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, ואז הודעתי לו על בחירת ירושלים כעיר הראויה לבניית בית המקדש.
(יז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי רצון לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ללא כל פניה חיצונית. אמנם בימי דוד היה קשה לבנות את בית המקדש ללא פניות, כיון שידע דוד שלאחר בניית הבית יהיה שליו ממלחמותיו, ואף שמלכתחילה רצה לבנות רק לשם ה', מסתבר שתוך כדי הבניה היה עולה במחשבתו גם שישיג תועלת מהבנין בכך שלא יצטרך להלחם עוד.
(יח) ומחמת כן, וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד אָבִי, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת רק לִשְׁמִי, ללא פניה חיצונית, הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ – הרי המחשבה הטובה הזו נחשבת אצלי כאילו נעשתה ממש, ולכן מוטב שתישאר המחשבה הזכה הזו של בניית הבית לשם ה', ללא כל פניות.
(יט) וכיון שבעיני ה' נחשב כאילו בנה דוד את הבית, הרי אין כאן אלא חסרון קטן, והוא, שרַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה בעצמך את הַבָּיִת בפועל ממש, כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת, והוא יעשה זאת לִשְׁמִי, כיון שבזמן שלמה בין כך היתה מנוחה ושלווה לישראל, ולא יתכוון שלמה להשיג תועלת חיצונית מבניית בית המקדש.
(כ) וַיָּקֶם ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר, וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי, וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', שאמר שאהיה איש שלום ומנוחה, ועל ידי זה לא הוצרכתי לבניית הבית להשיג שלום מאויבי, וָאֶבְנֶה הַבַּיִת רק לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
(כא) וָאָשִׂם שָׁם – בבית המקדש, מָקוֹם לָאָרוֹן, והיינו בית קדש הקדשים, אֲשֶׁר שָׁם, בארון, יש את בְּרִית ה' – לוחות הברית אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
