לה בְּהֵֽעָצֵ֥ר שָׁמַ֛יִם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֥ה מָטָ֖ר כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְהִֽתְפַּלְל֞וּ אֶל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וּמֵֽחַטָּאתָ֥ם יְשׁוּב֖וּן כִּ֥י תַֽעֲנֵֽם׃ לו וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְסָ֨לַחְתָּ֜ לְחַטַּ֤את עֲבָדֶ֨יךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תוֹרֵ֛ם אֶת־הַדֶּ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר יֵֽלְכוּ־בָ֑הּ וְנָֽתַתָּ֤ה מָטָר֙ עַל־אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לְעַמְּךָ֖ לְנַֽחֲלָֽה׃ לז רָעָ֞ב כִּֽי־יִהְיֶ֣ה בָאָ֗רֶץ דֶּ֣בֶר כִּֽי־יִֽ֠הְיֶה שִׁדָּפ֨וֹן יֵֽרָק֜וֹן אַרְבֶּ֤ה חָסִיל֙ כִּ֣י יִֽהְיֶ֔ה כִּ֧י יָֽצַר־ל֛וֹ אֹֽיְב֖וֹ בְּאֶ֣רֶץ שְׁעָרָ֑יו כָּל־נֶ֖גַע כָּֽל־מַחֲלָֽה׃ לח כָּל־תְּפִלָּ֣ה כָל־תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִֽהְיֶה֙ לְכָל־הָ֣אָדָ֔ם לְכֹ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֣ר יֵֽדְע֗וּן אִ֚ישׁ נֶ֣גַע לְבָב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ לט וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֨ע הַשָּׁמַ֜יִם מְכ֤וֹן שִׁבְתֶּ֨ךָ֙ וְסָֽלַחְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ וְנָֽתַתָּ֤ לָאִישׁ֙ כְּכָל־דְּרָכָ֔יו אֲשֶׁ֥ר תֵּדַ֖ע אֶת־לְבָב֑וֹ כִּֽי־אַתָּ֤ה יָדַ֨עְתָּ֙ לְבַדְּךָ֔ אֶת־לְבַ֖ב כָּל־בְּנֵ֥י הָֽאָדָֽם׃ מ לְמַ֨עַן֙ יִֽרָא֔וּךָ כָּ֨ל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־הֵ֥ם חַיִּ֖ים עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לַֽאֲבֹתֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(לה) בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, והסיבה לכך תהיה כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ, הגם שאינם יודעים מה החטא שבידם [כמו שהיה בזמן דוד שלש שנות רעב ולא ידעו מדוע, עד שהודיעם ה' את הדבר], וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ – יודו שבא עליהם העונש כדין, הגם שאינם יודעים מה החטא, וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם – ויקבלו עליהם לשוב בתשובה לאחר שתענה להם ותודיעם מה החטא שבידם.
(לו) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, והדבר יהיה על ידי שתודיע להם מה החטא שבידם, כִּי בכך שתודיע להם את החטא תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ, ויידעו מה עליהם לתקן, וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה.
(לז) עתה הוסיף שלמה בקשה כוללת, שיענה ה' למתפללים אליו בכל מיני התפילות ובכל סוגי הצרכים, בין הנוגעים לכלל ובין הנוגעים לפרט: רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה, שִׁדָּפוֹן [-נזק שקורה לתבואה קודם בישולה], יֵרָקוֹן [-הלבנת פני התבואה], אַרְבֶּה, חָסִיל [-מין ארבה] כִּי יִהְיֶה, כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו, כָּל נֶגַע, כָּל מַחֲלָה.
(לח) כָּל תְּפִלָּה, כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם, לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בין אם תהיה זו תפילתו של אדם פרטי ובין אם תהיה זו תפילת הכלל, אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ, וגם בעת צרת הכלל, יתכן שיבוא אדם פרטי היודע את הצרה הפרטית שלו, ואת החטא הפרטי שלו, וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, ויתפלל בפני עצמו על סליחת עוונו ועל מילוי צרכיו.
(לט) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ – תשמע את תפילתו אף על פי שיהא זה זמן שאין השכינה שורה בבית המקדש, אלא בשמים, מחמת חטאי הכלל, מכל מקום תפנה אל תפילתו של האדם הפרטי שבא לבקש על סליחת עוונו וקבלת בקשתו, וְסָלַחְתָּ על עוונו, וְעָשִׂיתָ את בקשתו. אך הוסיף בזה שלמה תנאי, וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו – כפי הנהגתו עד עתה, בהתבוננות האם אכן חזר בתשובה כראוי, והאם ראוי הוא למילוי בקשתו, וכן אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ – תן לו את בקשתו רק אם לפי ידיעתך את תכונתו יהיה לו הדבר לטובה, וכגון אם מבקש הוא עשירות וחושב שיהא לו הדבר לטובה, ואתה יודע שאם יתעשר יסור מיראת ה', אל תמלא את בקשתו, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם, ויודע אתה האם ראוי למלא את בקשתו של כל אחד מהם.
(מ) וביאר שלמה שהוא מוסיף תנאי זה במילוי הבקשה של האדם, לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ, כי אם יתמלאו הבקשות גם כשאין הדבר טוב לאדם, הרי יגרום לו הדבר לסור מיראת ה', ואין זה לטובתו.
